ארבעים ימים לאחר החגיגה של המולד של ישוע האדון, יום החג של הצגתו של ישוע בבית המקדש נחוג אף הוא, כשמסורת זו בכנסייה הקתולית הינה בתאריך ה-2 בפברואר.
יום חג זה מכונה סעודת האדון של הנרות" משום שבהצגה של ישוע בבית המקדש התבקשו לציית לחוקים, אולם העובדה הממשית הינה שהוא עומד היה לפגוש את העם שלו, שחיכה לו באמונה, שיהפוך "לאור שיאיר את כל העמים": המנהג של ברכה לנרות נובע מכך
להראות את אותו אור כמו ישוע
"קיבלנו נר קטן עם תחילת האירוע", החל לומר האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש, שערך את הליטורגיה בכנסיית סאן סלבטורה שבירושלים בנוכחות הקהילה הפרנציסקאנית כולה. "אנו יודעים שישוע מאיר באופנים שונים: המילים שלו הינם אור שזורח באפילה של ההיסטוריה שלנו, בחיינו ובמודעות שלנו. הנר שלנו קטן אולם עם ההקדשה [של חיינו] אנו מזומנים להראות את אותו אור כמו ישוע, ולהאיר לאחים שלנו ולאחיות שלנו משום שאנו קיבלנו את המתנה הזאת מישוע עצמו".
באותו יום הכנסייה חגגה גם כן את יום החג של החיים המקודשים, שנוסד על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 1997, הקוסטוד הזכיר לנוכחים ולאנשי הדת שהתקבצו לרגל אירוע זה כאירוע מיוחד כיצד חיים מקודשים הינם "השתתפות בהקדשה של ישוע". "אני חושב", המשיך ואמר, "שאנו חייבים לחוש שהחיים שלנו הינם מתנה. קיבלנו מתנה זו ועלינו, כפי שאמר פרנסיס הקדוש, ללמוד להחזיר אותה, באמצעות מתנה יומית מעצמנו" (הדרשה המלאה של הקוסטוד הינה כאן).
"להמשיך ולהתפלל ללא הפסקה למען השלום"
האח פרנצ'סקו פאטון גם שלח לכל האחים הפרנציסקאנים בארץ הקודש מכתב אודות צום הארבעים שיתחיל בקרוב, שבו הוא מעודד את הקהילה הפרנציסקאנית להמשיך ולהתפלל ללא הפסקה למען השלום.
"אני מזמין אתכם", כך כתוב במכתב, "לעשות שימוש במילים ספציפיות של סעודת האדון בתקופת המלחמה ובהזחה עבור פליטים ומהגרי עבודה, להתפלל את תפילת הרוזארי לשלום, ולארגן ערבי תפילה מיוחדים ואירועים עבור השלום."
יום החג של קהילות דתיות שחל ארץ הקודש בפטריארכיה הלטינית
בשעות אחר הצהריים, הפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את ההוחדה בכנסייה עמוסה במשתפים בפטריארכיה: איחוד של נשים דיות ושל הוועדה האפיסקופלית לחיים מקודשים הזמינו גברים מקודשים ונשים מקודשות להתקבץ יחדיו ולומר תודה על המתנה של חיים מקודשים, אנשי ונשי הדת הנוכחים גם כן חידשו את נדריהם, כל אחד בשפתו.
בדרשה שלו, הקרדינל התדגיש את הקושי לראות, בתקופה טרגית זו של מלחמה וקונפליקט "את הנוכחות של אל רחמן, שפועל ומשנה את החיים בעולם". לאחר מכן הוא ציין, כמו חנה שמעון, שאין לפחד מהרוע שנפוץ כרגע בהיסטוריה, משום שאנשים מקודשים יכולים לראות את העולם באור שמאיר את מבטם, והם יכולים להעביר מבט זה שיכול לרדת לסבל הנוכחי ומביא נחמה. "הייתי רוצה שאנחנו", הדגיש הפטריארך, "כאן ועכשיו, כאנשים דתיים, לעשות שימוש במבט הזה ולראות את האור המאיר את כל האנשים, להצליח לראות את הישועה של ירושלים. בים של שנאה שזורם לעברנו, שלנו הוא עדות של אהבה שיוצאת, עם טיפול סבלני, של שמן שנוזל אל הפצעים רבים של תקופה זו ושל האנשים הללו: עדות של נחמה ושל ישועה."
Silvia Giuliano
