ירושלים: כהני דת חדשים לכנסייה האוניברסאלית שמקורם משלוש מדינות שונות

ביום שחעשע, ה-29 ביוני, ביום החג הטקסי של פטרוס ופאולוס הקדושים, הינו יום מיוחד עבור הקוסטודיה של ארץ הקודש: בכל שנה, בתאריך זה, חלק מהאחים הפרנציסקאנים הצעירים שהשלימו את הדרך שלך הפורמציה מוסמכים לכהונה. האחים מגיעים מאפריקה, אמריקה ואסיה, חמישה כהני דת חדשים הוסמכו בירושלים על ידי סמיכת הידיים של מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, הפטריארך הלטיני של ירושלים, שערך את האירוע של ההוחדה [אוכריסטיה].

בדרשה שלו, הפטריארך דיבר אודות הדמויות של פטרוס ושאול [פאולוס] שזכ לייצוג המקראות של היום. פטרוס, "חם מזג, דימני ואימפולסיבי" שלאחר מכן זכה לקבל את אמונו המלא של ישוע, "עוסק רק בהכרזה שישוע המשיח הינו קיריוס ולא דבר מה אחר. הוא אינו מתעניין בדבר מה אחר שמדבר על הישועה של הנפש, שכחה של החיים שלו. לכן הוא מסיים את חייו בכלא אולם דבר זה אינו גורם לו לחוש חוסר שביעות רצון במיוחד. לבטוח באל משמעו להשאיר את הדברים כמו שהם, לדאוג לחיוני שהינו ישועה."

"בנקודה זו בדרך של חייו", האיר הפטריארך, "פטרוס למד לבטוח, לתת לדברים להתרחש ולהמתין. הוא למד שחייו נמצאים בידיו של מישהו אחר,שאליו הוא שייך, והוא לא חש חרדה, הוא אינו מפחד. הוא יכול לחיות או למות, ואין זה חשוב עבורו. מה שחשוב הוא שחייו ומותו  קשורים לחיו ולמותו של האדון, ישוע, שהציל אותו ממוות".

לאחר מכן, שאול [פאולוס] נאלץ להתמודד עם המוות ורק דבר אחד נותר לו: אמונה. "זהו האוצר האדיר של שאול, כשבהשוואה לזה הכל נראה חסר משמעות", הדגיש הפטריארך. "כל השאר, כל הקרבות שלו, כל המאמצים שלו, המסעות שלו, ההטפה שלו.....הכל נעלם ורק דבר אחד נותר: שאול המאמין. בראש ובראשונה הוא מאמין בישוע, שנותר פעיל וחי."

"צייתנות", סיים את דבריו הפטריארך, "הינו קריטריון של הבנה של הטבע של התפקיד שלכם. החופש והכרת התודה של התפקיד שלכם יופיעו באופן קונקרטי בציות לכנסייה, על צורותיה השונות. למרות שהציות יובן באופן ברור כך שחייכם יהיו חיים של שירות ומתנה שאינה רכוש.

מי ייתן  והשירות שלכם יהיה השתקפות קטנה של הישועה שנשאו כעדות פאולוס  ופטרוס ושאנו כיום, באמצעותם, אנו חוגגים.

בסופה של הדרשה, ולאחר התפילה של "ליטאניס"[רשימה של הקדושים], הפטריארך סמך את ידיו על כהני הדת החדשים. האירוע הגיע לשיאו עם הלבשת בגדי הכהונה ומשיחת כפות הידיים בשמן הקודש. כפי שנדרש בליטורגיה הרגע האחרון היה מסירת הלחם והיין, בליווי של תפילה, "אחראי בעבור מה שתעשו, לחקות  מה שאתם תחגגו, הפכו את חייכם לשלמים עם הרז של צלבו של ישוע המשיח אדוננו."

בסיום האירוע, סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, שהיה כהן דת מסייע, הודה לפטריארך בשמו של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון  ולאחווה של הקוסטודיה. "אני ודה למונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה משום  שעם התפקיד של סמיכת הידיים והתפילה של ההקדשה הוא רצה לבסס את כהני הדת הללו עבור הכנסייה האוניברסאלית, אולם גם עבור הכנסייה מקומית ולפרובינציה של ארץ הקודש של קונגו, פרו ושל מרכז אמריקה. השאיפה הינה שהם יתחזקו, יהיו מאמינים וכלים יעילים של החסד שהם קיבלו.

האח הפרנציסקאני ז'אן והאח הפרנציסקאני ג'ורג', קיבלו את רשות הדיבור במסגרת התודות בסיום האירוע. "אנו מודים לאל עבור הגנתו, עבור אהבתו שהראה לנו אותה, מלווה אותנו בקריאה [לשירות הכנסייה] שלנו,  בדרך האקדמית ושל הפורמציה שלנו", הם אמרו, ראשית באיטלקית ולאחר מכן בערבית. "אנו מכירים תודה עבור אהבתו ועבור טוב ליבו [של האל]".

 

ג'ובאני  מלספינה