ביום רביעי, ה-8 בספטמבר בבזיליקה של חנה הקדושה, בירושלים, נערכה סעודת אדון טקסית של יום החג של הולדתה של מרים הבתולה המבורכת, האירוע המסורתי של ההוחדה שנחוג ומהווה הנצחה של יום שנה דתי, וגם מנציח את הקרבה של צרפת לקוסטודיה של ארץ הקודש.
עמאים ואנשי דת דוברי צרפתית לקחו חלק בהוחדה ביום חגיגי זה בבזיליקה שהינה רכוש של צרפת ואשר נמסר לידיהם של המיסיונרים של אפריקה, אגודה של חיים אפוסטוליים הכוללים אחים שהם כהני דת והן עמאים אשר נוסד באוקטובר 1868 תודות לקרדינל שרל-מרטיאל אלמנד-לביגריה. המשתתפים גם כללו משלחת קונסולרית, שעמד בראשה סגן הקונסול, מר אוליבייה אטניה.
המקום שבו נערך האירוע קשור למקורות ולשורשים של הפרוט-אוונגליון של יעקב, המדגיש כיצד הבית של הוריה של מרים – יוחנן וחנה – היה ממוקם "לא רחוק מבית המקדש". מהקדשה של הכנסייה הקטנה שנבנתה על האתר של הבית של שני קדושים אלה, במאה ה-4, הטקסיות כבר נפוצה בכל המערב ע"י האפיפיור סרג'יוס הראשון, שהיה ממוצא סורי.
הכנסייה אשר נבנתה על ידי הצלבנים, הינה אחד מהמבנים שנותרו שלמים תודות ל-סלח-א-דין, שהפך את המקום לבית ספר קוראני. עבור הקוסטודיה של ארץ הקודש, זוהי מסורת של חגיגה, שלו רקע ושורשים בעבר: אפילו בתקופת הכיבוש המוסלמי, הפרנציסקאנים ניסו בכל דרך שהיא להשיג גישה לאירוע הדתי. הם הצליחו בכך על ידי שהצליחו להיכנס דרך חלון שעדיין ניתן לראותו בקריפטה. עד המאה ה-15 האחים הפרנציסקאנים קיבלו פירמאן רשמי המאפשר להם לחגוג את יום ההולדת של מרים הבתולה, ב-8 בספטמבר, וביום של ההתעברות ללא חטא, ב-8 בדצמבר.
לאחר מלחמת קרים, בשנת 1856, המבנה ניתן לנפוליאון השלישי על ידי הסולטן עבדול מג'יד כתודה על התמיכה הצבאית במהלך הקונפליקט. הכנסייה בת ימינו, שוחזרה לאחר מלחמת 1967 שגרמה לנזק כבד למבנה, ונמסר לטיפולם של האבות המיסיונרים של אפריקה.
האירוע נערך על ידי האח סטפן מילוסוביץ, האח האחראי על מחלקת המורשת התרבותית של הקוסטודיה של ארץ הקודש. "כאשר ישוע נצלב, היה זה כאילו הכל הסתיים. שלושה ימים לאחר מכן, חגגנו את התחייה שלו: המילה האחרונה אינה של המוות אלא של החיים", אמר האח סטפן, שמפרש זאת על רקע של השנה שחלפה., שאופיינה על ידי מגיפת הקורונה. :כאן בירושלים אנו זוכרים את כלה השלבים של ההיסטוריה המתרחש בארץ הקודש. הליטורגיה של ירושלים הינה ליטורגיה בתנועה: בדומה לנוצרים הראשונים, הפרנציסקאנים חוגגים את השנה הליטורגית במקומות שהם המקור של הרזים. כיום אנו נאספים כאן על מנת לחגוג את הולדתה של מרים הבתולה, האמא של האל שלנו וישוע האדון [המשיח], אירוע שמתחיל תודות לכבוד הרב למקום זה."
בהתאם לפרקטיקה המסורתית, לאחר התחלת האירוע, המערה שמתחת לבזיליקה של חנה הקדושה, היכן שמרים נולדה לפי המסורת זכה לברכה עם הקטורת.
"דבר זה מודגש בשושלת היוחסין לפי מתי, בתרבות שבה רק גברים מוזכרים, שכולל גם חמישה נשים", אמר בפרשנות שלו האח סטפן אודות הטקסט מספר הבשורה של יום זה (מתי א:1-16, 18-23), המתייחס ל-תמר, רחב, רות, בת שבע ומרים הבתולה. " "מרימה ארוכה זו, מהאישיות של נשים אלו, אנו מבינים טוב יותר את האיכות של מערכת היחסים שהיתה לישוע במפגשיו, כמו גם את אהבתו לשנים שהיו בשולי החברה, אולם גם את הפתיחות שלו כלפי עובדי האלילים."
בדבריו, האח מילוסוביץ הדגיש כיצד הקריאה של אילן היוחסין של ישוע מלמד אותנו כי "רק על ידי שנהפכים לגברים ולנשים של חסד, משכירים את הברכה שסימנה טת ההיסטוריה של המשפחות שלנו, של הקהילות שלנו בסיפור אישי שלנו יהיה אפשרי גם להבין את ישוע."
החגיגה של ההוחדה הגיעה אל קיצה עם תפילה המוקדשת לצרפת, שלאחריה היתה ברכה טקסית ושיר אחרון שהוקדש למרים הבתולה.
ג'ובאני מלספינה
