הדרך שבה הרועים חזרו לעדרם, לאחר שראו את חלק מהאירועים וקיבלו בשמחה את לידתו של בן האלוהים, ביטאו באופן כפול את היותנו מתמודדים עם אירועים זהים: שמענו וראינו.
במבט מקרוב על לוח השנה של השנה, אירוע וטקסי של מרים, אם האלוהים, נחוג, כשקודם לו תפילת הערבית הראשונה, שבה מתמודדים עם הכרת התודה בעבור השנה שעברה, כמו גם עם הצורך לחידוש שהשנה החדשה מביאה.
העדות שמה ששמענו וראינו השנה הופך ל-"תה דאום" של הכרת תודה בעבור כל מה שהאל נותן לנו. למרות קושי כלכלי כתוצאה מרשעות האדם, החלוקה המערפלת את השלום וההרמוניה, אנוכיות הסגורה בעבור רוח הקודש שהאל רוצה להעניק לנו – למרות הכל, הלב פועם בהכרת תודה על הזמן שניתן ועל המתנות שנתקבלו.
אולם במבט לאחור לעברנו לא נותן לנו להתעלם מהווה, ההווה שלנו כיום, שאפילו עם בוא השנה החדשה, אנו נותרים עם האחריות שלנו, שהופך את מחויבותנו למחודשת ולמחוזקת יותר, מחויבות לחיים בסבל, אולם גם לנוכחות שהינה הישועה שלנו!
העבר, ההווה והעתיד. השנה החדשה פותחת דלת, שטבועה בה, ההבטחה של דבר מה שונה וחדש, של קבלה ובנייה. בארץ זו, קדושה ורוויות תחרות, מבורכת ומפולגת, מיסטית והיסטורית, הזעקה לתקווה לשנה החדשה יכולה להיות אחת ויחידה: לפני הכל, שלום!
בדרך רבת משמעות אנו מתמודדים עם מילה זו מתחילתה ועד סופה בספר הבשורה (ראה: לוקס ב:14, יוחנן כ:19) על מנת להזכיר לנו שהחיים בישוע המשיח הינן חיים של שלום לא רק כמחויבות לשכנוע ולהזינה כאילו היה בן אדם, לא על מנת לחפש אחר הקושי או האיזון העדין הקשור בהכרה בארגונים, אלא השלום של המאמין המקבל את יד האל ומתחיל את השנה החדשה עם הצהרת אמונה מחודשת באל ההיסטורי, אשר הינו אדם שהוא שלום: לשאת עדות, להעניק, לחיות.
מיטב הברכות לשנה החדשה אשר בה מאמינים באמונה בשלום ובנוכחותו של ישוע המשיח!
במבט מקרוב על לוח השנה של השנה, אירוע וטקסי של מרים, אם האלוהים, נחוג, כשקודם לו תפילת הערבית הראשונה, שבה מתמודדים עם הכרת התודה בעבור השנה שעברה, כמו גם עם הצורך לחידוש שהשנה החדשה מביאה.
העדות שמה ששמענו וראינו השנה הופך ל-"תה דאום" של הכרת תודה בעבור כל מה שהאל נותן לנו. למרות קושי כלכלי כתוצאה מרשעות האדם, החלוקה המערפלת את השלום וההרמוניה, אנוכיות הסגורה בעבור רוח הקודש שהאל רוצה להעניק לנו – למרות הכל, הלב פועם בהכרת תודה על הזמן שניתן ועל המתנות שנתקבלו.
אולם במבט לאחור לעברנו לא נותן לנו להתעלם מהווה, ההווה שלנו כיום, שאפילו עם בוא השנה החדשה, אנו נותרים עם האחריות שלנו, שהופך את מחויבותנו למחודשת ולמחוזקת יותר, מחויבות לחיים בסבל, אולם גם לנוכחות שהינה הישועה שלנו!
העבר, ההווה והעתיד. השנה החדשה פותחת דלת, שטבועה בה, ההבטחה של דבר מה שונה וחדש, של קבלה ובנייה. בארץ זו, קדושה ורוויות תחרות, מבורכת ומפולגת, מיסטית והיסטורית, הזעקה לתקווה לשנה החדשה יכולה להיות אחת ויחידה: לפני הכל, שלום!
בדרך רבת משמעות אנו מתמודדים עם מילה זו מתחילתה ועד סופה בספר הבשורה (ראה: לוקס ב:14, יוחנן כ:19) על מנת להזכיר לנו שהחיים בישוע המשיח הינן חיים של שלום לא רק כמחויבות לשכנוע ולהזינה כאילו היה בן אדם, לא על מנת לחפש אחר הקושי או האיזון העדין הקשור בהכרה בארגונים, אלא השלום של המאמין המקבל את יד האל ומתחיל את השנה החדשה עם הצהרת אמונה מחודשת באל ההיסטורי, אשר הינו אדם שהוא שלום: לשאת עדות, להעניק, לחיות.
מיטב הברכות לשנה החדשה אשר בה מאמינים באמונה בשלום ובנוכחותו של ישוע המשיח!