פאטון: "לתת  כל מה שאתה יכול"

פאטון: "לתת  כל מה שאתה יכול"

ראיון עם הקוסטוד של ארץ הקודש אודות המצב בסוריה

The Custos of the Holy Land fr. Francesco Patton
The Custos of the Holy Land fr. Francesco Patton

האב הקוסטוד, לאחר רעידת האדמה בסוריה, הקהילות הפרנציסקאניות הנוכחות באזור מתמקדות באופן מיידי לסייע ולתמוך באוכלוסייה המקומית. האם תוכל לתאר לנו תמונה של המצב לאור המצב שלך החדשות האחרונות שקיבלת? 

אני בקשר על בסיס יומי עם כל האחים הפרנציסקאנים שחיים בסוריה כיום. המצב בדמשק הינו רגוע במהותו, משום שהעיר לא נפגעה קשה מדי מרעידת האדמה: מאידך, בדמשק האחים שלנו מביאים אנשים חסרי בית מהאזורים שנפגעו הכי קשה למקום מקלט בקאזה נובה (אכסנייה לעולי רגל) הקשור למקום הקדוש של המרת הלב של שאול הקדוש. המצב בחלב הינו בהחלט חמור יותר. משום שהזעם של רעידת האדמה הגיעה לאחר הרס של יותר מעשור  שת מלחמה, והיה מהלומה סופית להרבה בנינים שכבר נהרסו על ידי פצצות ומרגמות ועוד. כ4000 איש מקבלים כל יום עזרה מהאחים  שלנו, כשמתואם על ידי האח הממונה האחראי האח באחיאט. הם מחולקים בין הקולג' של טרה סנטה, שהינו כרגע המקום שבו רוב חסרי הבית נמצאים, ובין המתקן של אר-ראם. כמו כן, ישנו צורך דחוף בדיור של אנשים בלטקיה; שם, הם נלקחים לאולמות שבקהילה. בכל הערים  הללו, אין זה רק לתת גג לאנשים אלו אלא גם מתן אוכל: מעל לכל בחלב מחלקים 4000 ארוחות בכל יום.

מכל הקהילות בסוריה, תוכל לספר לנו איזו מהן ספגה את המכה הקשה ביותר?

המצב הדרמטי ביותר  מתייחס לכפרים שבעמק האורנטים  באזור של אידליב, משום שזה האזור שהכי קשה להגיע אליו והיכן שרעידת האדמה הייתה הרסנית ביותר. הנסיבות  כאן, כבר קריטיות לבידוד של האזור  וגם משום שזהו אזור בשליטת הג'יהדיסטים כך שזה מחמיר את המצב עם הנזק שנגרם על ידי הרעידה. כרגע, אחד האחים שלנו, האח לואי, עוקב אחר המצב ב-יעקוביה ובכפרים הסמוכים. הכנסייה של יעקויביה עצמה מחוץ לתחום והמתקנים ניזוקו ואינם בטוחים. רוב האנשים שם אידו את בתיהם.

הקוסטודיה  של ארץ הקודש מגייסת כספים עבור סוריה באמצעות שני ערוצים הארגון בעד ארץ הקודש  [ארגון ללא מטרות רווח] ובאמצעות הגזברות של הקוסטודיה. האם תוכל לספר לנו איזה עזרה יכולה לסייע לאחים הפרנציסקאנים ולאוכלוסייה הסורית?

העזרה הכלכלית  והפיננסית יכולה לסייע לאחים הסורים כך שיוכלו לרכוש טובין שהינם בסיסיים במצב זה. בחלב, הממשלה כבר עוזרת לקהילה שלנו על ידי אספקת דלק דיזל, גז ואוכל משום שחלוקה שך 4000 ארוחות ביום זו מטלה קשה במיוחד. אם ניתן להתבדח, ישוע עשה  את הנס של הלחם והדגים עבור 5000 איש, אולם הוא עשה זאת פעמיים בספר הבשורה: כאן עלינו לדאוג לאנשים אלו בכל יום.  באמצעות מימון זה, כולם יכולים למלא את חלקם:  אנשים פרטיים יכולים באספקה של ציוד בסיסי. כמובן שאנו לא האומות המאוחדות. מה שאנו עושים זה טיפה בים, אולם לפחות כמה מאות אנשים מקבלים קורת גג לעת עתה, שמיכה וארוחה חמה. ישנם מעשים של סולידאריות שהינם מרגשים מאד:  לפני מספר ימים, חברת תיאטרון מעיירה קטנה בטרנטינו (איטליה) יצרה עימי קשר כשהצעירים רצו לתרום את כל המשחקים שלהם לקורבנות רעש האדמה. זה סימן שאנשים הינם רגישים ושכל אחד יכול לעזור.

שמענו שמספר אחים פרנציסקאנים מתכוננים לעזוב על מנת לתמוך בעבודה הקשה של  הפרנציסקאנים בקבילת חלב.

 ישנם מספר אחים צעירים שעוזבים, כשהם מציעים את שירותם במקומות אלו. מהר עד כמה שניתן, אני אנסה ללכת ולבקר את האחים על מנת לעודד אותם ולעודד את האוכלוסייה   המקומית. זה הכרחי ובסיסי שדמויות מוסדיות תהיה  להם נוכחות גם כן.

בהקשר לנושא הרגיש של הסנקציות שמשפיע על הממשלה בדמשק, אתה עצמך הצעת שניתן למצוא פתרון של הקלת הסנקציות. האם אתה חושב שאנו הולכים לכיוון זה?

האומות המאוחדות כבר החליטו לדחות את הסנקציות ל180 יום וזה כשלעצמו דבר חיובי מאד. הבה נקווה שאירופה תשם לב ותעשה אותו דבר, ומעל לכל הסנקציות הללו המונעות עזרה הומניטארית, מנקודת מבט מוסרית הינה לא מוסרית ולא אנושית ורצוי שיידחו, משום שזה משפיע על האנשים הפשוטים, האזרחים ועל הסקטורים החלשים ביותר של האוכלוסייה. המצב בסוריה כבר הה קריטי לפני רעידת האדמה: אנשים חיו מ-50 דולר לחודש, עם הקצבת דלק וחשמל....כמה מאיתנו היו להחזיק מעמד במצב כזה? כמה מאיתנו יכלו כיום לחיות עם שעה או שעתיים של חשמל ביום? אלו הדברים מנקודת מבט של הכבוד האנושי, הכבוד של האנשים.

האם אתה יכול לחלוק עימנו מספר היבטים של מצב דרמטי ויצא דופן זה שריגש אותך בימים האחרונים?

מה שריגש  אותי במיוחד הינה הרוח של הנתינה המיידית של האחים שלנו.  החל מהשעות הראשונות, לאחר שהתגברו על הפחד שחשו, הם לא חסכו מעצמם ולו לדקה את העבודה ללא הפסקה בטיפול בחסרי הבית, לנחם את מי שאיבד מישהו, ללכת ולבקר בכפרים המרוחקים: אני חושב על כל שחי בעמק האורונטים. הם לקחו חלק ועדיין ממשיכים לחלוק את הסבל והקורבן של האנשים ובה בעת פתחו את דלתות המנזרים. כשהם שואלים אותי "מה עלינו לעשות?", אני עונה "תתנו כל מה שאתם יכולים"  משום שזה חלק מהבחירה של החיים שלנו. אף אחד מהם למרות הסכנה, לא שם את הבטחון האישי ואת הנוחות שלו לפני המעשה הטוב ועזרה לאנשים אחרים.

פיליפו דה גרציה / סילביה ג'וליאנו