"מי אני בשבילך?": הסמכה לכהונה בכנסיית סאן סלבטורה

ביום שני, ה-29 ביוני, ביום החג הטקסי של שמעון ושאול הקדושים, חמישה שמשים קיבלו את ההסמכה לכהונה על ידי סמיכת הידיים של מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, בכנסייה של סאן סלבטורה.

מדינות המקור של השמשים שהוסמכו הם פרו ומקסיקו, האחים הפרנציסקאנים אלכסנדר, אנחל, ריקרדו, רודריגו ו-וילדר. בתחילת האירוע, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, שהיה כהן דת מסייע, הציג אותם למנהלן האפיפיורי ונשא עדות שהם ראויים להיכנס לשלב השני של הסקרמנט של המסדר הקדוש. הרבה כהני דת הגיעו לרגל האירוע, כולל מונסיניור מרקוזו, הבישוף המסייע של ירושלים [םטריארכיאה], סגן הקוסטוד של ארץ הקודש, האח דוברומיר ג'סטל והאח הממונה האחראי של סאן סלבטורה, האח מרסלו ציצינלי.

"אנשים לא יצפו לשמוע מכם נאום אודות ישוע", אמר מוני סניור פיצהבלה בהערות שלו על המקראות, "אולם להבין מתוך חייכם ומתוך הרצון שלכם אליו, להיות כמו השליחים שאותם ישוע שאל שאלה ישירה והוא עדיין ממשיך ושואל כל אחד מאיתנו, כל יום, כל הזמן: מי אני בשבילך? זהו הדבר הראשון שעלינו להפוך לשלנו, היום. משום שהופכים לכהני דת המשמעות הינה להבטיח חיים של דו שיח, מערכת יחסים, אנו מעיזים לחשוף את עצמנו לידע הדדי, לדעת לגבי האחד את השני. מהי ההוחדה [אוכריסטיה], מהם הסקרמנטים, אם לא דו שיח?". האירוע המשיך עם הרסיטל של הקדושים, סמיכת הידיים ותפילת ההקדשה.

לאחר מכן היו הטקסים הסברתים: לבישת הגלימות של כהני הדת, משיחה עם השמן הקדוש ומסירה של הלחם והיין.

בסופה של סעודת האדון, האח הפרנציסקאני אנחל דיבר והודה לכל מי שלקח חלק באירוע ובדרך האישית שלהם והן בפורמציה הרוחנית. כהן הדת החדש הזמין את כולם להתפלל האחד עבור השני, "מזכיר לכם שתפילה הדדית הופכת אותנו לאחד בישוע המשיח". הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטו, סיים את האירוע עם מסר קצר של איחולים לכהני הדת: "אם תלכו לערוך את סעודת האדון אצל הנשירות של החסד שבירושלים בסקריסטיה ישנו שלט באנגלית שאומר "עליך לערוך את סעודת האדון כאילו היתה הראשונה, האחרונה והיחידה". דבר זה רלוונטי לכל הסקרמנטים וזה מה שאני מאחל עבורכם: שתמיד תחיו את השירות שלכם כאילו היה הראשון, האחרון והיחידי", אמר האח פאטון.

עד כה, הדרך של הפורמציה, הבנתי שני דברים; שום דבר אינו אפשרי אם לא נאחזים באל,  וגם שבכנסייה ובקהילה אנו מקבלים את האומץ והמוטיבציה להמשיך ולתת את חיינו", אמר  האח ריקרדו. "בימים לפני ההסמכה, קיבלתי תמיכה רבה מהרבה אנשים. במבט לאחור, אני חושב שזה הדבר הכי טוב: לחוות שלמרות שהאל אינו תמיד זוכר אותי, האל וההשגחה עליונה תמיד לידי ומשיטים את ידיהם אלי, מחבקים אותי, מעניקים לי מילים של נחמה באמצעות האנשים שאני פוגש".

 

ג'ובאני גוארארה