מסר מאת האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש

"Blessed are those who have not seen and yet believe!" (Jn 20:29)

אנו נמצאים כאן, בחדר הסעודה האחרונה, שבהר ציון, במקום היכן שישוע אכל את הסעודה האחרונה שלו עם השליחים שלו, והיכן שהעניק להם את המתנה של ההוחדה [אוכריסטיה] ואת הכהונה. אנו נמצאים גם כן באותו מקום שבו ניתן הציווי של אהבה של אחווה והדוגמא של שירות באמצעות רחיצת הרגליים.
היה זה המקום שבו ישוע הופיע בפני השליחים בערב של יום ראשון של פסחא. הדלתות הסגורות לא מנעו מישוע שקם לתחייה להיכנס, וישוע ביטא את עצמו באמצעות מילים, פעולות וסימנים שהיו חשובות עבור הקבוצה הקטנה של השליחים, שעדיין היו תחת מעטה של פחד והלם עקב מותו של ישוע. אותם המילים, פעולות וסימנים חשובים גם כן בעבורנו, לאחר 2000 שנה לאחר שאירועים אלו התרחשו.
המילים והמעשים מאוחדים ביניהם והם מכילים  מתנה של יעד של שלום ושל פיוס: 
"שלום לכם! כמו שהאב שלחני, כך אני שולח אתכם". לאחר שאמר זאת, הוא נשף עליהם ואמר: "קבלו את רוח הקודש; כל מי שתסלחו לו על חטאיו הם יסלחו לו, ולמי שלא תסלחו לחטאיו הם לא ייסלחו לו" (ספר הבשורה לפי יוחנן, כ:23). 

ישוע מעניק שלום, ישוע מעניק את רוח הקודש, ישוע מפקיד את היעד שהינו מעל כל יעד של פיוס, של סליחה ושל שלום, על מנת לאפשר לנו להיוולד מחדש כחדשים ולאנושות מפויסת, שנוצרת מחדש על ידי מתנת הרוח.

ישוע גם מציע סימן, אשר הוא מציע שוב מחדש שמונה ימים לאחר מכן, על מנת לסייע למסע של האמונה של תומא. הסימן הינו הפצע של המסמרים שעל ידיו ורגליו, הפצע של חוד החנית שבצידו.

ישוע קם לתחייה הוא ניצח את המוות, אולם בגופו שקם לתחייה ישוע עדיין נושא את הסימנים של המסמרים ושל חוד החנית. במילים אחרות, הוא עדיין נושא – ותמיד ימשיך לעשות זאת לנצח – הסימנים והפצעים מבטאים עד כמה רבה אהבתו אלינו, עד לנקודה שהוא נותן את כולו, נתינה עצמית מוחלטת, עד כדי מוות למעננו.

סימנים אלו, פצעים אלו, מזכירים לנו שהתחייה אינה מבטלת את הצלב שלנו בסיפורו האישי של ישוע, או מהצלב של הכנסייה ומהחיים של כל אחד ואחת מאיתנו, אולם מדובר בהשתנות [טרנספיגורציה] שגורמת לנו לקרוא את הסיפור הזה באור חדש, כלומר, באור של חג הפסחא.
ממקום זה, שהינו כה מיוחד, אני מבקש לשלוח לכל אחד ואחת מכם,  יחד עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, את הברכות שלי לחג פסחא מלא שמחה.
מי ייתן וישוע ימשיך לשפוך עלינו את רוח הקודש שלו ממקום זה, שהינו המקום של ההתגלות של ישוע של קם לתחייה בערב שבו חג הפסחא הראשון הנוצרי נחוג וגם ביום ראשון שלאחריו, שמונה ימים אחר כך. מי ייתן וישפוך את רוחו עלינו, אנו שהיננו שליחים שבריריים, ולעיתים מפוחדים וקטני אמונה.
מי ייתן והיעד של השלום, של הסליחה ושל הפיוס שישוע שקם לתחייה הפקיד בידי השליחים, כלומר – לכנסייה, יתחזק ויופץ ממקום זה.
מי ייתן וישוע שקם לתחייה יעניק לכל אחת ואחד מאיתנו את החסד ואת האומץ להיות גברים ונשים של שלום ושל פיוס, כאן בארץ הקודש וכמו כן במקומות ובמצבים היכן שהחטא מביא לאלימות, קונפליקט, אי הבנה ופילוג.
מי ייתן ואנו נוכל להפוך התנסות אישית של אושר עילאי, כלומר – שמחה פנימית ומלאה, אשר ישוע שקם לתחייה מכריז כאן בתשובה להכרזת האמונה המוטרדת של תומא: "אתה מאמין משום שראית אותי, אולם ברוכים המאמינים על אף שאינם רואים".
 חג פסחא שמח לכל אחד ואחת מכם, למשפחות שלכם ולכל היקרים לכם.