"דלתות גן עדן פתוחות לסטפן, הראשון להיות עטוי בכתר עם כבוד של הקדושים המעונים: בפתיחה זו, שהושרה במהלך החזרה (רסיטל) של תפילת הערבית השנייה ב-26 בדצמבר, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הזכירו את הדגם המוקדם של הקדוש המעונה סטפן במקום שבו המסורת מציעה ששם התרחשה הסקילה. הפרנציסקאנים הלכו למעין עלייה לרגל לאתר זה ביום שלאחר חג המולד, שאליו תמיד מגיעים משתתפים רבים – מאמינים ועולי רגל. הטקסט של מעשי שליחים (ו, 8-15 ח, 13) מספר אודות המאסר, המשפט וגזר הדין של סטפן שבהתאם לקורבן הקיצוני שלו הפך לקדוש המעונה הראשון של הכנסייה.
בירושלים, ישנם שני מקומות המזוהים כמקום המדויק של הסקילה של סופן הקדוש, ההולמים לשתי מסורות שונות: הראשונה קובעת את האפיזודה במזרח העיר, מחוץ למה שידוע כשער האריות; המקום השני, הינו בצפון, היכן שכיום נמצאת הכנסייה של סטפן הקדוש (של המסדר הדומניקני). עם הזמן, ההיפותזה הראשונה אוששה, כלומר – זו הממקמת את האתר של הקדוש המעונה מחוץ לשער האריות (לכן מסיבה זו מכונה גם השער של סטפן הקדוש). לטובת ההיפותזה הזו ישנה מסורת יהודית-נוצרית ואימות גיאוגרפי בסמיכות לבית המקדש.
כיום, כאן, כתריסר ירדים מהבזיליקה של העמים [גת שמנים] ישנה מערה המשולבת בקפלה יוונית אורתודוכסית ששמה הוא על שם סטפן הקדוש. "כאן נערכו תפילות הערבית על ידי האח הפרנציסקאני זכראוס דרזק מהמנזר הסמוך של גת שמנים, בשעה שהפרשנות של דבר ה' ניתן על ידי האח הפרנציסקאני סיניסה סרברנוביץ.
"כיום אנו מקבלים סטירה בפנים", האח סיניסה החל את הדרשה שלו. "אנו מקבלים סטירה בהבט של מורל ממי שמת בעבור ישוע המשיח. אתמול חגגנו את הולדתו של הגואל, אולם היום הליטורגיה מעניקה לנו את הזכרון של סטפן, הקדוש המעונה הראשון, אשר נתן הכל בעבור ישוע. לכן הליטורגיה נראה שמציעה לנו כמעט לשכוח את החגיגות של הולדת ישוע ומעוררת אותנו להתעורר. הליטורגיה מציעה לנו להתעלות מעל הצרכנות של חג המולד. בתקופה זו אנו מסתכנים בשכחה של הדמות הראשית של חגיגה זו, דמות זו שבעבורה אנו נהיה מוכנים, ממש כמו סטפן, לתת אתת חיינו, כלומר – ישוע המשיח. כאן בירושלים, היכן שאנו חשים את החסד של לחיות במקומות הקדושים, עלינו לתת אף יותר את העדות בחיינו. הליטורגיה הירושלמית שלנו עצמה מעלה אותנו לעשות כך. הסטירה של הליטורגיה של היום הינה כזאת: יש לא רק את היופי של ישוע שבא לעולם, אלא את הדבר הנורא של הקדוש המעונה סטפן. יום גדול זה של הקדוש מלמד אותנו ומביא אותנו להיזכר מיהי הדמות המרכזית של יום חג זה שאנו חגגנו אתמול."
בסוף תפילת הערבית, הפרנציסקאנים וכל הנוכחים עצרו על מנת לתת כבוד במקום הקדוש שמזכיר את הקורבן הקיצוני של סטפן, הדליקו נרות על מדרגות האבן שבמערה. מדרגות אלו הינן חשובות בייחוד למטרה של ייסוד של המקום הקדוש של האקט לשל הקדוש המעונה כשמוצאים המשכיות עם המדרגות בסלע מתחת לטיילת של בית המקדש, היכן שדרך הגישה העתיקה לק=חומות העתיקות שעמדו שם.
פיליפו דה גרציה
