משקלם 15 קילו כל אחד וביום ראשון ה-6 באוקטובר הם הונחו במסלול של דרך הייסורים [או: דרך הצלב] בירושלים. מדובר בתשעה אריחי לוחות תגליפים ברמה גבוהה של דרך הייסורים, אשר נוצרו על ידי "פונדרייה ארטיסטיקה במנ ארטה" ועל ידי הפסל אלסנדרו מוטו, כשהאפיפיור פרנסיס בירך אותם ב-21 בספטמבר בחדר הקלמנטינה שבוותיקן.
היה זה שגריר הוותיקן, מונסיניור לאופולדו ג'ירלי, אשר ערך את הטקס של דרך הייסורים ובירך את התחנות החדשות שהוצמדו לקירות במסלול של דרך הייסורים שבעיר העתיקה של ירושלים. האירוע של דרך הייסורים הגיע אל סופו עם ברכה אחרונה לחמשת אריחי לוחות התגליפים בכנסייה של המנזר של סאן סלבטורה, ולאחר מכן לוחות תגליפים אלו ימוקמו בקפלה הפרנציסקאנית של כנסיית הקבר.
רגע משמעותי זה שנחוג בעתיד גם עלי ידי עולי רגל רבים, שבאו ללכת אחר צעדיו האחרונים של ישוע המשיח, ולאחריו התקיימה ההוחדה [אוכריסטיה] על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון. במהלך הדרשה הקוסטוד הודה לפסל אלסנדרו מוטו, לנציגי של "פונדרייה ארטיסטיקה במנ ארטה", נציג מחוז הבישופות של וורונה ולוועדה שנקבעה לפני מספר שנים על מנת לממש את השאיפה המשותפת של קישוט של דרך הייסורים [דרך הצלב] שבירושלים. האח פאטון הסביר את חשיבות של דרך הייסורים באומרו "שמסייע לנו להבין שאלו חיים אמיתיים ואותנטיים רק באם ניתנים לשם האהבה. וכמו כן, מזכיר לנו שהוא אשר נתן את חייו בשם האהבה לוקח חלק בנצחונו של ישוע על המוות. מסיבה זו אנו אסירי תודה לאלו שיצרו את דרך היסורים הזו, לאלו שהעניקו אותה לעיר האהובה שלנו, ירושלים: מי ייתן וישוע המשיח, שהיה הראשון ללכת בה, יתמוך בצעדינו בדרך הייסורים שהיא הדרך של החיים."
יצירת אמנות זו הינה שיתוף פעולה מתמשך שהחל בשנת 2003 עם היצירה של האגודה, שיצרה את "דלת השלום" – דלת בצבע ברונזה המקשרת בין הבזיליקה של כנסיית קתרינה הקדושה לבזיליקה של המולד שבבית לחם, ואשר מתאר את הסצינות של לידתו של ישוע. במהלך ימי החנוכה שלאחר "דלת השלום" נערך ביקור לירושלים, כשהאחראים למוסד זה החלו לחשוב אחרי ביקור זה על יצירה אמנותית שתתרום לעיר הקודש. "לדעתנו, דבר מה היה נדרש על מנת שישקף את הדמיון של האנשים שתמיד ראו זאת בדמיונם", העיר רוברטו בריזי, המייסד של "פונדרייה ארטיסטיקה במנ ארטה". "עשינו רק מה שאדם נורמאלי היה רוצה לראות. חלום זה ייסר אותנו משך שנים ולבסוף היום התממש".
יצירת האמנות של הפסל אלסנדרו מוטו ארכה שמונה חודשים, והוא אמר שהיה עליו ללמוד הרבה לפני שהחל לעבוד בפועל. "חשבתי ליכנס לנעליים של הצופה בתקופה של לפני 2000 שנה". הפסל המשיך ואמר "וראיתי את המראות הללו כאילו אני עברתי במקומות האלו במקרה. ניסיתי להיכנס אל תוך המאפיינים על מנת לעשות שימוש בגישה שלהם, בייחוד בהקשר להבעות הפנים שלהם. היה עלי לעבוד במודל של מיניאטורות, עם חימר, לנסות לעבוד על הכל בו זמנית על מנת שלא להסתכן ולבצע שגיאה עם הפורפורציות.
ג'ובאני מלספינה
