התחנה החמישית בתקופת צום הארבעים בעליה לרגל הליטורגית של הקוסטודיה של ארץ הקודש התקיים במקום של המתחם של ההצלפה ביום רביעי ה-6 באפריל. סעודת האדון נערכה במקום הקדוש של ההרשעה, האתר שבו החל האקט המכריע של המשפט שראה בישוע אשם בשעות שלאחר מאסרו בגת שמנים.
האפיזודה שמסופרת, עם אחרים, בפרק י"ט בספר הבשורה לפי יוחנן, שכוללים מספר שלבים של המשפט שהוביל להרשעתו של ישוע המשיח על ידי המושל הרומי של יהודה, פונטוס פילטוס:
13 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הוֹצִיא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמִשְׁפָּט בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא רִצְפָה וּבִלְשׁוֹנָם גַּבְּתָא׃
14 וְהָעֵת עֶרֶב פֶּסַח וְכַשָּׁעָה הָשִּׁשִּׁית וַיֹּאמֶר אֶל־הַיְּהוּדִים הִנֵּה מַלְכְּכֶם וְהֵם זָעֲקוּ טוּל טוּל צְלֹב אֹתוֹ׃
15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הֲצָלֹב אֶצְלֹב אֶת־מַלְכְּכֶם וַיַּעֲנוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֵין־לָנוּ מֶלֶךְ כִּי אִם־קֵיסָר׃
16 אָז מְסָרוֹ אֲלֵיהֶם לְהִצָּלֵב וַיִּקְחוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכֻהוּ׃
ספר הבשורה לפי יוחנן, י"ט, 13-16
הקפלה הזו, כולל בתוך השטח הסגור [קלויסטר, בלעז] של מנזר ההצלפה, נבנה בין השנים 1903-1904 על ידי הארכיטקט הפרנציסקאני האח וונדלים די מנדן ואשר מנציח הן את ההרשעה והן הסחיבה של הצלב. בחומה החיצונית אפשרי לראות את האינדיקציה של התחנה השנייה של דרך הצלב, בשעה שבכנסייה, הרצפה עשויה מאבנים גדולות, הנוכחות שתורמות לאמונה שזה באמת ה"ליתוסטראתוס האוונגלי" (ליתוסטראטוס משמעה אבנים מרוצפות). סביר להניח כי רצפה זו מתוארכת לפי הארכיאולוגים, לתקופה של הקיסר אדריאן וביר להניח שזה חלק מרצפת האיליה קפיטולינה, העיר הרומית שנבנו על הריסות ירושלים לאחר מלחמת היהודים השלישית (132-135 לספירה).
סעודת האדון הטקסית נערך ל ידי דון סטפנו ווארן ממחוז הבישופות של קורקורדיה פורדנון, בשעה שהדרשה ניתנה על ידי דון קרלו ג'וזפה אדאסן, ממחוז הבישופות של סאן מרינו – מונטה פלטרן. מספר מכובד של אנשי דת מקומיים ומאמינים נכחו אף הם.
דון קרלו הציג את הדרשה שלו בציטוט של ההיסטוריון הרומי טקיטוס, אשר אנאלס המייצג מקור היסטוריו-
גרפי בתימוכין למתרחש בהקשר של ישוע המשיח. בייחוד, המטיף החל מהאלמנט המשפטי של ההרשעה לגזר דין מוות של ישוע, בהשוואה "אפילו המקרים המשפטיים הכ מורסמים בהיסטוריה, כמו המשפט של סוקרטס, חיוור", לעקוב אחרי ההרהור עם היקף רחב יותר של ערך של הקורבן שהוצע על ידי ישוע בייסורים שלו. מוות מבעית שכרוך בו כותר לעגני של "מלך היהודים" שמראה את ההרשעה של ישוע ולאחר מכן הוצגו על גבי הצלב. "פילטוס גם היתה לו כותרת שכתב על הצלב. זה אמצר"ישוע הנצרתי, מלך היהודים" (יוחנן, י"ט:19). בדיוק כאן שהאצילות של ישוע נמצאת , כמו גם כוחו: בשינוי של אירועים טרגיים אלו לדבר מה של כבוד, בהמרת הלב המשמעויות שלהם לדבר מה חדש ולניצחון. שם, היכן שישפער בין החוקיות ובין הצדק נראה בלתי אפשרי להשלים, ישור מראה את כל האלוהיות תשלו, מעציב את הלוגיקה האנושית עם הסקנדל של מותות על הצלב. זהו צלב שבו "בעיני פילטוס והיהודים, מייצג את ההרשעה הצודקת של האשם, ישוע המשיח מנצרת, בשעה שבעיני האוונגליסט (ובעינינו) זה הופך לריבונות מלכותית שישוע מחזיק כסימן של נצחונו על החטא ועל המוות."
פיליפו דה גרציה
