ביום של הקורבן של ישוע, השמיים מעל ירושלים היו חשוכים גם כן. באירוע של הייסורים של האדון, הכנסייה היתה בגולגולתא על מנת להרהר על האדון ועל הצלב של החתן [ישוע]. בטקס של הבוקר, שנערך על ידי המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, התקיים בשלושה רגעים ואפנים עיקריים: הליטורגיה של
דבר ה', הערצת הצלב וההוחדה [אוכריסטיה] ביום זה וביום שלמחרת, עד ערב חג הפסחא, הכנסייה אינה עורכת את ההוחדה, וזאת בהתאם למסורת עתיקת יומין, אלא מוותרים על ההוחדה. כהני הדת לבשו גלימות אדומות על מנת להדגיש את הייסורים והמאמינים הקשיבו להכרזה בת שלושת החלקים של הרגעים האחרונים של חיי ישוע.
מונסיניטר פיצהבלה נשא את השריד של הצלב האמיתי בתהלוכה וכולם כרעו ברך על מנת להעריך אותו ולזכור את הקורבן של ישוע.
מייד לאחר מכן, המסע של ישוע שוחזר על ידי קהל המאמינים. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש מובילים את הטקס של דרך הצלב בויה דולורוסה כבכל יום שישי, והתהלוכה של יום שישי הטוב הביא להשתתפות של
מאות אנשים. מהמקום של ההצלפה, עולי רגל ומקומיים נשאו צלבים כבדים עד שהגיעו לכנסיית הקבר. בתחנה החמישית
הקבוצה מקהילת ירושלים התפצלה מהקהל והמשיכה למקום שבו נצלב ישוע כקבוצה נפרדת.
לקהילה של ירושלים היה מפגש נוסף בשעות אחר הצהריים גם כן: תהלוכת הלוויה של ישוע שהתקיימה ברחובותיה של העיר העתיקה. כמו בלוויה אמיתית, הפסל של גופתו המתה של ישוע נלקחה לרובע הנוצרי. אולם היה זה הכרחי לסיים טקס זה בתיאום למפגש בכנסיית הקבר. האח הפרנציסקאני מרצלו ציצינלי, האחראי על הטקסים עבור הקוסטודיה
של ארץ הקודש, אמר שלתהלוכה זו ישנם שורשים עתיקים: "ישנה עדות המספרת על תהלוכת לוויה לכנסיית הקבר כבר מתחילת הנוכחות הפרנציסקאנית שלנו. חלק מדברי הימים אומרים שזה היה קיים כבר במאה ה-15.יש לנו ספר של טקסים מארץ הקודש משנת 1750 שמדבר על תהלוכת לוויה כפי שנערך כיום. הנוהל האחרון הוא כמעט בן 250 שנה."
"התחלנו מהקפלה של הסקרמנט המבורך וכל שלושה תחנות אנו קוראים טקסט מספר הבשורה בשפה אחרת", הסביר נשיא האחווה הפרנציסקאנית של כנסיית הקבר, האח זכראוס דרזק. "בתחנה האחרונה, הלכנו לגולגולתא והתחלנו לזכור את הצליבה של ישוע המשיח."
השפות השונות שבהם הוקראו הטקסים מתוך ספר הבשורה בתחנות הוקראו על ידי חברי מועצת המנהלים של ארץ הקודש, החברים של מועצת המנהלים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, כשכל אחד מייצג קבוצה שונה מבחינת שפה. האחראי על הטקסים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הסביר את רצף השפות: "קודם כל איטלקית, לאחר מכן פולנית (היה בעבר יוונית, אולם שינינו לשפה סלאבית) ולאחר מכן – גרמנית. בגולגולתא אנו קוראים באנגלית ולאחר מכן בצרפתית לפני הצלב. לאחר מכן, הושר שיר בלטינית. לפני הקבר, היכן שהונחה גופת האדון [ישוע], הוקרא הטקסט האחרון מספר הבשורה בספרדית."
המסורת העתיקה חזרה על עצמה, כמו שהיה בכל שנה באותו יום לפחות ב-250 השנים האחרונות. מרגע שישוע הורד מהצלב והונח על בד לבן, הקוסטוד של ארץ הקודש משח את גופתו של ישוע בשמן לפני אבן המשיכה. לאחר מכן הגופה הונחה בקבר, ממתינה לתחייה.
ביאטריס גוארארה
3/30/2018
