" היה נאמן עד מוות ואתנה לך עטרת החיים": יום החג של כל הקדושים בירושלים | Custodia Terrae Sanctae

" היה נאמן עד מוות ואתנה לך עטרת החיים": יום החג של כל הקדושים בירושלים

ירושלים, כנסיית סאן סלבטורה, ה-1 בנובמבר 2011

הבוקר, בכנסייה של קהילת סאן סלבטורה, הקהילה הפרנציסקאנית חגגה את חג כל הקדושים עם הלל וסעודת האדון [מיסה] שנערכה ע"י האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד. מספר מתנדבים וחברים של הקוסטודיה, יחד עם מספר חברים מקהילה הנוצרית המקומית, לקחו חלק באירוע.

יום החג של יום כל הקדושים, כפי שצוין ע"י האח ארטמיו בדרשתו, הינו אחד מתאריכים החשובים ביותר בשנה הליטורגית, משום שקדושה, ה-פְּרֶרוֹגָטִיבָה [הזכות] של האל מבחינה גם כן באלו הקרובים אליו. שאול הקדוש מכנה את הנוצרים קדושים, משום שהם מאוחדים עם האל בטבילה. קדושים מעונים בייחוד הינם חלק מהקדושה של האב, משום שהם מקריבים את חייהם על מנת להישאר נאמנים לאדון. למטרת הנצחה קולקטיבית זו בדיוק של הקדושים המעונים במילניום הנוצרי הראשון נוצר יום חג זה. כבר בשנת 609 ברומא, האפיפיור בוניפאצה ה-4 הקדיש את הפנתאון והקדיש אותו למרים הבתולה ולקדשים המעונים, אשר נתנו את עצמם לחלוטין לאהבת האל ולאחיהם. הקדושים, אינם רק אלו שהוכרו ככאלה באופן שמי, אלא "והנה המון רב אשר לא יכול איש למנותו מכל הגויים והמשפחות והעמים והלשונות" (חזון יוחנן, ז:9) כל המון הרב הזה "אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה ויכבסו את שמלתם וילבינום בדם השה" (חזון יוחנן, ז:14) ואשר הפכו בדרך זו דומים לבן האל. לכן אמר יוחנן כי למרות ש"ועוד לא נגלה מה נהיה אך ידענו כי בהגלותו נדמה לו כי נראהו כאשר הוא" (הראשונה ליוחנן, ג:2).

ישוע במילים של "אשרי" (מתי, ה:3-12) מראה לנו את הדרך שיש ללכת בה על מנת להגיע לקדושה ולהשיג אושר אותנטי, שימשך לתמיד. האפיפיור ברוך (בנדיקטוס) ה-16 כותב: "באמת המבורכת יש רק את ישוע. למעשה הוא האמת הענייה ברוח, המיוסר, הנלעג, הרעב והצמא לצדק, את הרחום, בר הלבב, עושה השלום. הוא נרדף בעבור עשיית הצדק. ה"אשרי" מתאר לנו את המאפיינים הרוחניים של ישוע ולכן מבטא את הרז שלו, את רז מותו ותקומתו, של הייסורים ושל שמחת התחייה. הרז הזה, אשר הינו הרז של המבורכות האמיתית, מזמין אותנו ללכת בעקבות ישוע ולכן ללכת לקראת זאת. זה בתנאי שאנו מקבלים את הצעותיו ומחליטים ללכת בעקבותיו – כל אחד בנסיבותיו הוא – וגם אנו יכולים לקחת חלק במבורכות שלו".

יום החג של כל הקדושים הינו יום החג הראשון של הכנסייה, הנקראת להיות קדושה בכל, באמצעות הקדושה של כל בניה. "מה גברים ונשים רגילים אלו עשו, מדוע לא אני?" היה מה שאמר אגוסטינוס הקדוש, שדיבר על הקדושים. הקריאה לקדושה, או חיים מלאי התאחדות עם האל ועם אחינו, הופנה לכולם מאז ימי התנ"ך: מהבל התמים לאברהם, ידיד האל" אשר "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית, ט"ו:6); ממשה , אשר האל העניק לו את הזכות לדבר אליו ,פנים אל פנים, כידיד המדבר לרעו" (שמות, ל"ג:11), ליוחנן המטביל, המבשר של הברית החדשה (מתי, י"א:9-15) ולנציגי הרז הגדול, מהנביאים הקדומים ועד הצדיקים של הברית החדשה, מהקדושים המעונים של תחילת הנצרות ועד המבורכים והקדושים משך המאות שלאחר מכן, לעדים של האמונה בימינו אלה. אורח חיים זה, בגיוון של קריאות ובדרכים שבהם מממשים זאת, מפרש באופן מלא את הצורך של מתן העצמי של האדם, עד לגבול היכולת של נתינת החיים עצמם, כאשר מצייתים לאב אשר ישוע הראה אותו לפני הצלב. משום שדרך הצלב והצדקה של הצלב מפרשת את האחריות של האהבה לכל אדם, הוא תר אחר מקומות קדושים אשר הינם קבועים בהם אהבת האל, פועלים באופן מלא בישוע, תחילת החיים והמשמעות עבור כל מאמין. רק אז הוא יוכל באמת לחות את הפאר של הקדושה, להתענג עם מתיקות המבורכות האותנטית ולחוש באופן מעמיק את האמת של דברי האל: "אל תירא את אשר עליך לסבול הנה עתיד המלשין להשליך מכם לבית המשמר למען תנוסו והיתם בצרה עשרת ימים היה נאמן עד מוות ואתנה לך עטרת החיים" (חזון יוחנן, ב:8-11).

מאת – קתרינה פופה פדראטי