יום החג של העלייה השמיימה של מרים החל בליל השימורים שבגן שנמצא בגת שמנים. חייה של מרים
הוקראו מתוך טקסטים מספרי הבשורה ולאחר מכן הגיע רגע שבו הונצח הרגע של המעבר של הבתולה מרים
עם הסיפור האפוקריפלי. יחד עם ההתלהבות של עולי רגל רבים, יחד עם השירים שאותם שרו האחים
הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, הפסל של גבירתנו הגיע בתהלוכה בגן של גת שמנים עד
לבזיליקה של הייסורים. לאחר מכן. הוקראה תמצית מתוך "טרנזיטו רומאנו".
ב-15 באוגוסט, הכנסייה בבזיליקה של הייסורים היתה מלאה על גדותיה במאמינים לרגל סעודת האדון.
העלייה השמיימה של מרים היו יום חג חשוב מאד בירושלים והמקומיים מביעים דבקות רבה למרים. לאחר
מכן החלה התהלוכה מגת שמנים לקברה של מרים, היכן שהנציגים של הכנסייה היוונית האורתודוכסית
והארמנית המתינו. שרים לבתולה מרים, אחד אחרי השני, כולם כרעו ברך לפני אימו של ישוע.
לפי הסטאטוס קוו, זו הפעם היחידה בשנה שהפרנציסקאנים רשאים רשמית לערוך תהלוכה זו למקום זה.
יום החג של העלייה השמיימה הינו בעל מקורות עתיקים, עד כדי כך שכבר במאה החמישית הזכירו את ה-15
באוגוסט בקשיזם הכנסייתי. מה שנחוג היה קתיזמה או "המנוחה" של מרים, שהיתה בדרך ללדת את בנה,
ואשר היתה בדרך לבית לחם, נחוג, אולם לא ניתן לפסול שמנוחה זו יכולה לציין גם את הנקודה למעבר של
חיי נצח. מכאן, הליטורגיה בהנצחת העלייה השמיימה נערכה בגת שמנים ומשם התפצלו שתי מסורות שונות,
משום שה-קתיזמה עבר ל-13 באוגוסט. המסורת שהתקבלה באופן גורף היתה זו שציינה את יום החג ב-15
באוגוסט – אולם לא היה כך עד 1950 כשהאפיפיור פיוס ה-12 הכריז כי יום העלייה השמיימה של מרים
מתקבל כדוגמה של האמונה.
