המסע הרביעי של העלייה לרגל: כשלון ומה שבא אחריו

מסע העלייה לרגל הרביעי, שהתרחש במהלך השבוע החמישי של תקופת צום הארבעים, התמקד בהרהור אודות ההרשעה של ישוע האדון באותו  מקום שמנציח את ההרשעה: המקום הקדוש של ההרשעה, הממוקם במתחם של המנזר של ההצלפה, שבירושלים.

המקום הקדוש נבנה מחדש בשנת 1904 על ידי האח הפרנציסקאני וונדלין הינטרקאוזר על חורבות של כנסייה מימי הביניים, אשר נתגלתה לפני שנים ואשר שמה לא היה ידוע. הכנסייה החדשה זכתה לשמה לאחר שנתגלה סלאב גדול ברצפה שעדיין ניתן למצוא מתחת למקום הקדוש של "הנה האיש" [אצ'ה הומו בלעז], הממוקמת ליד, ושני המקומות הללו נחשבים לחלק מה-ליטוסטרוטו. האירוע מתוך ספר הבשורה (לפי יוחנן י"ח: 28) מייחס לשם זה של המקום הממוקם לפני  הפראטוריום, היכן שפילאטוס ישב במשפט של ישוע וממנו יצא האדון נושא את הצלב [על גבו].

"מקום זה הינו חלק חשוב מהעיר העתיקה של ירושלים משום שדרך הצלב מתחילה כאן", אמר האח רמזי סידאווי, הגזבר של הקוסטודיה, בדברי הקדמה בדרשה שלו. מכיוון שהוא היה כאן במקום זה, האח רמזי הזכיר באופן מעמיק את ישוע האנושי: חשוף לקהל, חף מפשע ומורשע, דחוי ומושפל, כדי להזכיר ולזכור את אמונתו המלאה והציות לרצון האב מצדו
של ישוע. "כאשר מדברים במונחים של בני אדם עם סיום זה, ההרשעה והצלב, הם כשלון טוטאלי", אמר האח רמזי. "אולם לאל ישנו הגיון אחר, כך שאירוע זה עדיין מעורר את השאלה בתוכנו כיום: כיצד אנו הולכים אחרי ישוע?". ישוע האדון, באמצעות אפיזודות החלטיות אלו, שולח את המסר שהדרך הנכונה ללכת אחריו הינה לפתוח את הלב שלנו למה שהאל רוצה לתת לנו, אפילו אם אין זה נתפס על ידי האדם ולהכריז זאת בקול רם.

"אנו  מבקשים מהאדון לעזור לנו לחיות בזמנים אלו היטב ולצאת מחוזקים יותר באמונה, כך שאנו יכולים להכריז עליו כמלך של האהבה, הצדק ושל השלום, אשר חי את האהבה שיש לו עבור כל אחד ואחת מאיתנו", סיים ואמר האח רמזי.

ג'ובאני מלספינה