המנזר של סאן סלבטורה אינו יודע מנוח. במרתף, ממשיכה העבודה על פיתוח של האגף ההיסטורי של המוזיאון שדל ארץ הקודש העתידי. מוזיאון זה יבטא וידגש את היעד של הקוסטודיה בארץ הקודש ואת מערכת היחסים שלה עם המדינות האירופאיות, בייחוד באמצעות קיומן של יצירות שנשמרו בקוסטודיה משך מאות שנים. חפצים ליטורגיים ואמנותיים אלה מטופלים על ידי המשרד של הרכוש התרבותי שנוסד בשנת 2010, ואשר בראשו עומד האח סטפן מילוסוביץ.
משרד זה פתח במקביל למצאי של המנזר של סאטן סלבטורה והחל לבקש את עזרתם של מתנדבי איטלקים, אלפונסו בוסולין, אירין בושטי. האחרונה אמרה "היה זה זמן רב מאז שרשימת מצאי נערכה במנזר. בדרך פלא, ייתכן משום שהגיע העת, אלפוסו הלך לקחת את הציון של החפצים וערך רשימה שלהם. וכך היה. בילינו שעות על גבי שעות בפינות וכוכים של מספר מנזרים. אני זוכרת את החודשים הללו כשהיינו נעולים בחדר ומכינים רשימות מצאי של חפצים מאחורי הסקריסטיה של המנזר של סאן סלבטורה. היינו עובדים על קומת הבניין בבוקר, לאח מכן יורדים למטה ומדדנו; אלפונסו היה מצלם והכנסנו את המידע למחשב לפני שהחפצים אופסנו מחדש.". הם ערכו את רשימת המצאי בכנסיית קתרינה הקדושה שבבית לחם, בכנסיית יוחנן הקדוש שבעין כרם ובסאן סלבטורה, שבירושלים ובכנסיית הקבר. דבר זזה אפשר להם לאחזר קישוטים שנכחו, אוצרות שאבדו באבק בחדרים נשכחים של המנזר. איירין נזכרת, "במרתף של חדר התפירה לשעבר, מצאנו פיסת בס חתוך באופן מוזר, ללא כל כיתוב עליו. היה זה כאשר הסתכלנו על התמונות הישנות הללו בתקווה לדעת יותר על מה שהאח סטפן הבין אודות הבד שהיה חלק מחומרי התפירה במערה של הלנה הקדשה שבכנסיית הקבר!"
עבודה רבת פרטים הושלמה בעזרת הסטודנטים, המורים ומומחים של ההיסטוריה של האמנות. האחרונים הביאו את המומחיות שלהם לשירות הקוסטודיה לתקופות משתנות ועזרו להעמיק את הידע של הקוסטודיה אודות המורשת שלה עצמה. המצאי הביא ליצירת בסיס נתונים עבור כי מי שמחפש מידע זמין על כל נושא. המאגר מעודדכן כשאובייקט משנה מקום בכל זמן נתון ונלמד לעומק על ידי מומחה.
"מורשת זו אינה שייכת לנו", אמר המנהל שלו. "היא הוענקה למקומות הקדושים ואנו כאן כדי לשמר ולהדגיש את שמה של הכנסייה הקתולית. כאשר האחים הפרנציסקאנים התקשו כלכלית בין המלחמות, למשל, הם מעולם לא נפטרו מחפצים אלו." הם אובייקטים אמנותיים וליטורגיים הניתנים לכנו כמתן לפולחן והם חיוניים לפרנציסקאנים והם נותרו מקודשים. לא רק שיש להעריכם על יופיים במוזיאון, אלא עלינו להשתמש בהם במהלך הליטורגיות כך שהיופי יביא להעלאה שלנו אל היופי הנשגב, שהוא האל." מכיוון שרשימת המצאי הושלמה, הכל חזר למקומו ואיירין הבהירה שזה יישאר כך. הקישוטים לעיתים בשימוש במהלך אירועים טקסיים. כך, למשל בתפילת ערבית שלאחר ההסכמה ביוני 2015 של כהני דת פרנציסקאנים צעירים שהתפללו עם צעיף הכמורה שהוצע על ידי הקוסטודיה על ידי מלך לואי ה-13, מלך צרפת, לכנסיית הקבר.
היופי והגיוון של הטובין המוצעים למקומות הקדושים חושפים את האמונה של האנשים. בין האנקדוטות הרבות מספור, איירי מזכירה, "כי יום אחד, מומחה לטקסים אפיפיורים בא לבקר אותנו לאחר שראה ציוד קישוטי ליטורגי שניתן משך המאות על ידי חצרות מלוכה מאירופה, הוא העריך אותם והעיר: "ברומא, יש לנו קישוטים יקרים, אולם הם לא יפים כמו אלה. הם יוצרו עבור האפיפיורים, אולם כאן הם נוצרו עבור ישוע המשיח!". אנשי המלאכה התעלו במקצועם והמלכים לא התקמצנו משום שידעו שיצירותיהם מיועדות לכנסיית הקבר או למקומות הקדושים."
