תחת שמיים שלווים, ביום חמישי, ה-10 במאי, הפרנציסקאנים ומאמינים התאספו סביב הקפלה של העלייה השמיימה על מנת לחגוג בשמחה את יום החג של העלייה השמיימה של ישוע שקם לתחייה. במקום קדוש זה בעל צורת צלב שבהר הזיתים, לא כל אחד יכול היה להיכנס עקב העדר מקום. דבר זה לא הוריד את המורל של עולי הרגל שהתקבצו שם. יום החג של העלייה השמיימה הינו היום היחידי שניתן לחגוג את ההוחדה [אוכריסטיה בלעז] במקום זה. מקום זה הוסב למסגד לפני מאות שנים רבות, כשישנו הסכם המאפשר לפרנציסקאניים לחגוג סעודת האדון 40 ימים לאחר חג הפסחא במקום שהיה בעבר בבעלות האחים הפרנציסקאנים על ידי מתן ארוחה חמה של עוף ואורז בכל שנה לכולם בשכונה. פריבילגיה זו קיימת במסגרת הסטאטוס קוו. אפילו כיום, חטיף קל חולק למשתתפים של תפילת הערבית בלילה שלפני החג.
הגעתם של ראשוני עולי הרגל, ברגל ובאוטובוסים, היתה בסביבות 3 בבוקר ביום רביעי, ה-9 במאי. החגיגות החלו עם כניסה טקסית של סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, שערך את האירוע החגיגי. בסוף תפילת הערבית שנערכה בשירה באותה עת, האחים הפרנציסקאנים סבבו שלוש פעמים מסביב למקום הקדוש, כנהוג לפי המסורת – מרכיב מרכזי של הריטואל של ירושלים – במהלך הדקלום של הרסיטל של הקדושים. בשעה שחלקם קיבל חטיף, אחרים נהנו מהשלווה שבמקום הקדוש והעניקו כבוד למקום שממנו ישוע המשיח עלה השמיימה, מתעכבים על הסלע הטבעי הממוקם שם ואשר לפי המסורת נותר בו הטבעה של רגלו של ישוע. אחר הצהריים הסתיים עם תפילת לילה.
סבב שני של עליה להר הזיתים הושלם במחצית הלילה. בשעה 11 לאחר חצות תפילת ליל השימורים הושרה. לאחר מכן, עם סיומו של הלילה, נערכו סעודות אדון רבות במוקם הקודש ובמזבחים ניידים שמוקמו בשני הצדדים. קבוצות של עולי רגל מארץ הקודש ומכל העולם הנציחו את העלייה השמיימה של ישוע המשיח באותו מקום שבו אירעה התרחשות זו. מוקדם בבוקר, החגיגות הסתיימו עם סעודת אדון טקסית. עולי רגל רבים ערכו מסע זה, ועבור חלקם היתה זו הפעם השלישית שלהם [של הסבב]. במהלך הדרשה שלו, סגן הקוסטוד, האח דובורמיר, הזכיר כי הפרידה מישוע אינה פרידה עצובה: "התפיסה המסורתית של השמיימה [גן עדן] נתפסת כמקום מסתורי וריק, אי שם מעל הארץ, שבו האל שוכן ודבר זה יכול אולי להותיר אותנו פסיביים, ללא כל עידוד או אפילו עלול לגרום לנו לחוש אי נוחות כלפי היעד שהופקד לנו. במקום זאת, רוח האמת, שניתנה לנו כשהפכנו למאמינים, מספרת לנו כי עם ישוע על כולנו לעלות [לשם] עם תקווה וההבטחה כי יום אחד נשהה יחד עם האדון שלנו, קרוב לאל. "יחד עם ההוראה שישוע המשיח שלח באמצעות השליחים שלו על מנת לבשר את הבשורה הטובה, ואנו גם כן נשלחים היום: "ממש כמו בעבר, גם כיום העולם והסביבה שבה אנו חיים חייבת להיות משוחררת מהשד של קנאה, רוע וטינה-שנאה. ייתכן ויהיה קשה ללמוד שפות רבות על מנת לתקשר עם הרבה אנשים, אולם זה קל לדבר בשפה חדשה המובנת על ידי הכל: שפת הצדקה ואהבת האחווה שישוע עצמו לימד אותנו."
