ביום שבת. ה-4 בספטמבר 2021, נערכה סעדת האדון שנערכה על ידי הקוסטוד האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטודיה של ארץ הקודש הצטרפה למשחה הגדולה של פיידרה בלנקה (ארגנטינה) היכן שמספר שעות מאוחר יותר, נערך טקס של מוברך לאח הפרנציסקאני מאמרטו אסקויו, איש המסדר הפרנציסקאני, איש של האל ומטיף.
החגיגות בירושלים
בכנסייה של סאן סלבטורה שבירושלים, נערכה הוחדה [אוכריסטיה, בלעז] ביום שבת בבוקר בספרדית, בנוכחות שגריר וקונסול של הרפובליקה של ארגנטינה ואנשים מרשויות נוספות של ייצוג דיפלומטי. היה זה גם כן, במנזר שבעיר העתיקה של ירושלים, ששם המבורך שהה החל מ-26 ביוני 1876 ועד 8 בדצמבר 1877, במהלך מסע העליה לרגל שערל בארץ הקודש, כשהחל להימלט מהמועמדות האפיסקופלית שלו למחוז הבישופות של בוינוס איירס. זה כאן היכן שיש מעין שרידים לזכרו ומספר רישומים של סעודות האדון עבור הכוונות של אחים פרנציסקאנים עמאים שהוחתמו על ידי המבורך, כמו גם פסל מעץ שנוצר על ידי פרנצ'סקו סלה שמייצג את ההתעברות ללא חטא של ליבה של מרים, כפי שהוא התייחס אליו ביומני המסע שלו ששם המבורך התפלל.
"כשהוא ראה של הכיפות ואת החומות של ירושלים, הוא עצר את הכרכרה שבה נסע", הזכיר הקוסטוד של ארץ הקודש במהלך הדרשה שלו. " ירד ונישק את האדמה ואפשר לעצמו להיות מופתע מהרז של הרחמים שהאל הראה כאן עבורנו, החוטאים. מסע העלייה לרגל של האח מאמרטו בארץ הקודש מסייע לנו להבין את האיכות של האישיות שלו, את חייו ואת הקריאה שלו [בשירות הכנסייה] . המילים שנכתבו עליו על ידי המזכיר הכללי של המסדר שלנו, האח ברנרדינו דה פורטוגרוארו מסייעים לנו להבין את האיכות של האיש, של חיי הקריאה לשירות הכנסייה שלו: אח פרנציסקאני אמיתי ואיש של האל, מטיף יוצא דופן מבחינת יעילות, אדם יקר שפעל לטובת ארצו, ארגנטינה."
במהלך תקופה של שנה וחצי שבה שהה בארץ הקודש, הקריאה האינדיבידואלית של הקריאה לשירות הכנסייה של מאמרטו המבורך די ברור שהוא אח פרנציסקאני ואיש של האלוהים. כפי שמספרים היומנים שלו, המבורך ראה עם השתהות ותפילה וחי חיים מיסטיים אינטנסיביים של תפילה לרוח הקודש בארץ הקודש, ערך את סעודת האדון בבי "בבית לחם והרהר בים הגליל [כנרת], היכן שתפס את נוכחותו של ישוע בייחוד. "במקום השני, החיים והעלייה לרגל של האח מאמרטו אפשרו לנו להכיר בו כמטיף יעיל ויוצא דופן", המשיך ואמר בדרשה שלו האח פאטון.
היכולת שלו הוכרה גם בארץ הקודש כאשר בערב של יום שישי הגדול, הוא הטיף בפני עולי רגל ספרדים ברועות פתוחות לפני השער של כנסיית הקבר. "דמעות ירדו מעיניו, ירדו ללחיו כשנזכר בייסורים ובמוות של ישוע האדון", המשיך ואמר הקוסטוד. "באותו אופן, רגשות ודמעות זרמו מהלב ומהעיניים של עולי הרגל שמילאו את הכיכר."
היכולת של ההטפה היתה ידועה גם בארגנטינה, כאשר בשנת 1853, הוא סייע לאנשים שלו להבין את הערך של אחדות לאומית המיוצגת על ידי החוקה, אלמנט הכרחי לאחד את האזרחים במסגרת של שלום ודו קיום אידיאליים.
"היום האח מאמרטו מוכר כמבורך והוא מציע מודל שח חיים נוצריים וכמתווך עבור הכנסייה כולה", אמר הקוסטוד בסיום הדרשה. "הבה נתונו בו כמודל של האח הפרנציסקאני, כעד של הבשורה, אולם גם המחויבות האזרחית שלו. ואנו מבקשים את תיווכו, עבור הכנסייה כולה ועבור ארצו, ארגנטינה, אולם גם עבור ארץ הקודש ועבור כל תושביה, עבור העיר הקדושה שבה הותיר את ליבו, וגם עבורנו, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה."
אסקויו המבורך וארץ הקודש
האח מאמרטו אסקויו נולד ב-11 במאי 1826 ב-פיידרה בלנקה, קטמרקה (ארגנטינה). הוא נולד עם מספר מחלות חמורות שבמהרה החלים מהם, כך שאימו נשבעה והוא לבש את הגלימה של פרנסיס הקדוש משך שנה כילד. לאחר שנכנס למנזר, החל מ-1841 ועד 1849 הוא הקדיש את עצמו לפורמציה הפרנציסקאנית עם הפרובינציה של העלייה השמיימה שבארגנטינה.
לאחר שערך את סעודת האדן הראשונה שלו ב-5 במאי 1849, הוא ביקש וקיבל רשות לעזוב לבוליביה כמיסיונר היכן שרצה לחיות חיים נסתרים ומחמירים. בשנת 1870 הוא היה אמור להיות בכס האפיסקולי של העיר בוינוס איירס, אולם הענווה שלו הביאה ותו לפקפק בכך שהוא ראוי למטלה שכזו, כך שהוא החליט שהוא עוזב את הארץ ועורך מסע עלייה לרגל לארץ הקודש, רומא ואסיזי.
מספר מסמכים מעניקים לנו דיווח מסוים על המסע של המבורך בארץ הקודש. המסמך הראשון הינו מכתב מהשר הכללי ד'אז באח ברנרדינו דה פורטוגרורו ל'קוסטוד של ארץ הקודש האח גואדנציו דה מטליקה ב-5 ביוני 1876, כשמודיע אודות הגעתו של האח לירושלים: זהו בדיוק המכתב שאנו קוראים בהצעה האפיסקופלית, שממנה המבורך נמלט. עדות נוספת הינה מתיעוד של סעודת האדון בכנסיית סאן סלבטורה, היכן שאנו יכולים לקרוא את החתימה של המבורך, שערך סעודות אדון בעבור האחים העמאים.
היומן שלו "דיאריו דה ריקורדוס" מאפשר ללמוד יותר על חייו בארץ הקודש ואודות הבטים שהשפיעו רבות על ליבו של האח. כפי שהוא עצמו כתב ביומן שלו, העלייה לרגל היתה הפרייה של תפילה אולם גם של מטלות יום יומיות ענוות במקומות הקדושים שבהם שהה.
שנים רבות לאחר מכן, לאחר ששב לארגנטינה והוסמך לבישוף של קורדובה, האח הפרנציסקאני כתב שוב אודות ירושלים והקדיש מילים של אהבה לה: "מאות פעמים הלכתי ברחובותיך, [ירושלים], מהאזור העתיק של אליה [קפיטולינה] לתחתית של עמק יהושפט; פעמים רבות הרהרתי אודותיך מראש הר הזיתים כמו כן המקום שבו חנו הכובשים שלך; סבבתי סביב חומותיך, התבוננתי בכיפות שלך מרחוק,חדרתי את בתי הקברות האפלים שלך; משך שנה וחצי נשמתי את האוויר שלך והרהרתי אודות ימיך ולילותיך השמש הבוערת שלך והירח המלנכולי שלך ותמיד בכל מקום לא ראיתי דבר למעט העיר של האל, מדוכאת על ידי אי הכרת תודה אנושית; מעולם לא תפסתי בך כל כעס, אלא אנחה של הברואים הטובים ביותר וההרסניים ביותר. ירושלים, הייתי רוצה מאד לאהוב אותך עד סוף ימיי בצל העצוב והטקסי של הריסותיך, אולם האדון, המלך שלך, לא רצה זאת והייתי צריך לשוב להיכן שזכיתי לכבוד ללא כל סגולה. אני מבקש מהאל שיעניק לי את האפשרות היקרה מפז לקחת חלק בגורלך, שהינו הקורל של כל הקדושים: להיות אציל ושומם, כפי שאת, הו ירושלים האהובה!".
ג'ובאני מלספינה
