עבור חלקם, המשמעות של השם "גת שמנים" הינו מכבש שמן בארמית, ואילו עבור אחרים התרגום הנכון הינו "מכבש של השפע". אולם זה מתורגם כגת שמנים, מקום חשוב בחיי ישוע והייסורים, הכרוך בעצי זית ובמהלך הימים האחרונים אירח את מסיק הזיתים השנתי.
חורשת הזיתים ממוקמת מזרחית לעמק קדרון, בהצטלבות הדרכים של השביל המוביל לכנסיית האדון בכה [דומינוס פלוויט] ודרך יריחו התוססת. חלק מהגן הינו בכניסה למקום הקדוש של גת שמים, היכן שניצבים עצי זית בני 8000 שנה ושישה עצים "צעירים יותר", בשעה שהשאר בגן של מקום ההתבודדות כולל 225 עצים. המסורת של מסיק הזיתים הינה בת אלפי שנים. כפי שאנו קוראים בתנ"ך, סוג זה של פרקטיקה היה נפוץ בתקופת המלך דוד,עד כדי כך שהמקום קיבל את שמו ממה שהיה בשימוש שם. לפי המסורת, היה שם מכבש ששימש על מנת להבטיח את כתישת הזיתים המיידית וההכרחית מוקדם ככל האפשר וזאת על מנת להשיג שמן זית טהור ביותר.
המסיק הפך לאירוע בשנת 2014, כשהאח הפרנציסקאני דייגו דלה גסה, שהיה אחראי על מקום ההתבודדות [הרמיטאז'] קיבל את פניהם של אביר של כנסיית הבר, אנריקה, ושל אשתו, קרולינה, לצורך התבודדות. דבר זה החל את הידידות המתמשכת ואת מגוון משתפי הפעולה על בסיס התנדבותי. מאוחר יותר, שני הגברים היו קשורים מאד למקום זה והיו להם
קשרים וחברים ומכרים, והם החליטו לתת סבסוד למסיק. "היה זה זמן של האינתיפאדה של הסכינים", אמר האח דייגו "ובירושלים היתה תחושת פחד לצאת החוצה, אלם זו היתה הסיבה להזדמנות לעשות זאת ומעל לכל להעיר את השלום וליצור תחושת משפחה."
במקומות אלו, שגרת היום יום של מחוות רגילות הופכת לדבר מה מעמק יותר: איסוף הזיתים הינה נקודת מגע עם החוויה האנושית-ארצית של ישוע. מספר משפחות לוקחות חלק באירוע זה והמתנדבים באים ממדינות שונות ומוצא והתנסויות. "לא שאלנו את עצמנו מעולם איזו חוויה של אמונה יש לאנשים, או אם היתה להם ולו אחת", אמר האח דייגו. "אלם אנו יודעים שחלק מהאנשים שבאים ובחרו את הבחירות הייחודיות שלהם לגבי חייהם יוצאים מגן זה עם בהירות שונה ודבר זה לרוב מזמין אותם לשנות מסלול. הפירות כאן הם מעבר לאלו שנקטפו באופן פיסי".
בכל שנה, ישנו הרהור התחלתי ותימה שונה. בשנה שעברה, המוקד היה בקטיפת היבול והרהור על האוויר שניתן לנשום כאן בהתבודדות, במקום זה. למרות הרעש שמגיע מהרחוב, למעשה, האווירה כאן הינה של הרהור מעמיק ושל שלום, התבודדות אמיתי. השנה , התימה המרכזית היתה האיקונה, דלת שממנה הרז שבתוכנו יכול להיכנס. בנוסף לחוקי הבסיס של הבטיחות, ההנחיות ההתחלתיות היתה גם תפילה אודות כיצד לדאוג למה שמתרחש. בקציר או במסיק זיתים אפילו הזיתים המרוחקים ביותר אינם רק מחווה, אלא זה בדיוק מה שעושה ישוע האדון עימנו: אם אתה אוהב, אתה דואג. אתה לא משאיר אף אחד מאחור משום שיש לך רצון עז לבצע קטיף או מסיק.
"החוויה שלנו כאן", מציע האח דייגו בהזמנתו הראשונית, ,חייבת להיות כמו איקונה: דלת המאפשרת לרז להיכנס לתוכנו."
רבים זוכרים את ההתנסות של המסיק, בייחוד אנשים המגיעים להרמיטאז' של גת שמנים לתקופה של התבודדות ועם רצון לחוות מחדש את סיפורו של ישוע. "שיודעים שישוע נמסר כאן, ממש במקום זה, במקום המועדף עליו, שאנו מוצאים בתנ"ך ונקשר לביטוי של כפי שהיה רגיל לבקר הינו דבר מה מרתק באמת", אמר מתנדב.
ג'ובאני מלספינה
