מסע העלייה לרגל השני של תקופת צום הארבעים התקיים ביום רביעי, ה-10 במרץ, בבזיליקה של גת שמנים, אשר מוכר גם כ"בזיליקה של הייסורים" או "הבזיליקה של כל העמים". כאן, לפי המסורת, הייסורים והתפילה של אבינו שבשמיים הינה כהכנה לייסורים שלו מונצחים.
הבזיליקה בת ימינו, הבניין שהחלה בנייתו ב-1919 וזכה להיות מקודש ב-1924 ועומד על הציר של נקודת המפגש בין המיקום של הכנסייה הביזנטית שנמצאה במהלך העבודות על המקום הקדוש החדש ובין הכנסייה הצלבנית המוקדשת למושיע הקודש ביותר. חורשת עצי זית משתרעת בין המערה ובין הסלע של גת שמנים כשחלק מהעצים סגורים בכניסה של המקום הקדוש. כפי שאושש במחקר מהתקופה האחרונה, עצי הזית העתיקים ביותר מקורם מנצר עתיק יותר, ככל הנראה מתקופתו של ישוע.
ההוחדה [אוכריסטיה] נערכה על ידי דונאנציאנו פרדס ריבוורה, האחראי על הסטודנטים לתיאולוגיה שגרים במנזר של סאן סלבטורה. הדרשה שוב נאמרה על ידי האב לוקאש פופקו, אב דומינקני ומרצה בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה שבירושלים, שנבחר ללוות את הפרנציסקאנים עם
ההטפה שלו בתקופת צום הארבעים. בהארות שלו אודות המקראות, האב לוקאש עסק בדמיון שבין ההשתנות ובין הייסורים, המתוארים בטקסט של הבשורה של אותו יום. "יש דבר מה משותף בין הרז של הייסורים ובין ההשתנות: אנו מוצאים את אותם השליחים, הר ודו שיח עם האב מופיע לו", אומר האח פופקו. "כאן, יש דבר מה מאד מעניין, מחווה ייחודית: אם אנו קוראים את ספר הבשורה לפי מרקוס, זה ברור שבדרך כלל ישוע התפלל לבד; אף אחד לא שמע את מילותיו. הייסורים, בניגוד להשתנות, היא הזמן של התגלות של סוג אחר ומסיבה זו הוא מערב את השליחים בתפילה שלו: לא באור, כפי שהיה בהתגלות, אלא בלילה. כאן ישוע מגלה את האחדות שלו עם האב שהינה עמוקה יותר ממה שנראה לעין."
מילותיו של המטיף במקום מסוים זה פוגשות את הכוונה של הארכיטקט אנטוניו ברלוצי, שרצה שהבזיליקה של גת שמנים, עם הארכיטקטורה הייחודית שלה והחלונות עם גוון של כחול חיוור, תיצור אווירה של דמוי-חשיכה, על מנת לזכור רגע זה שבחייו של ישוע ולהיות מוזמן לדו שיח מעמיק עם האל והאב, על מנת להקל על הרגע של אחדות מעמוקה של ישוע באותו לילה.
בנקודה נוספת, הדרשה דיברה על נטישתו הסופית של ישוע, לאחר תפילתו על האבן שהינה מרכזה של הבזיליקה ושעליה היא נוסדה. "אבן זו שאנו יכולים לראות מתחת למזבח הינה מיוחדת: כל אחד מאיתנו חייב באופן אישי ולומר יעשה כרצונך, כמו ישוע, ואין מישהו אחר שיכול לעשות כך במקום זה שלנו. אם אנו חושבים על זה, כל התפילות והליטורגיה שלנו מצטמצמת ל"יעשה רצונך" "מפקיד את עצמי בידך".
לסיכום, האב פופקו הדגיש את המסר האונגליסטי העמוק ביותר שניתן להביא לעולם בכך שחוגגים את מה שקרה בלילה זה כפי שמתואר בספר הבשורה, כלומר, האחדות המלאה של ישוע עם האב, כמו גם את הקבלה שלו במלואה בהתאם לרצון האב: אין זה לילה של התבודדות, אלא לילה של בשורה.
"בהנצחה זו של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח, האחווה הפרנציסקאנית מבקשת להודות לכל הנוכחים, אפילו אם אין רבים מאיתנו", אמר האחראי הממונה על המקום הקדוש, האח הפרנציסקאני בניטו צוקה אמר. "זה חשוב להמשיך ולהתפלל במקומות אלו היכן שהאדון שפך את דמו האלוהי עבור הישועה שלנו. מי ייתן והתפילה שלנו תהיה מאוחדת עם הסבל של ישוע ותהיה מתווכת עבור כל האנושות, בייחוד בעת מצוקה כמו שתקופת סבל וחוסר וודאות של תקופה זו".
ג'ובאני מלספינה
