Fr. Eduardo Masseo: dal Messico alla Terra Santa

האח הפרנציסקאני אדוארדו מסאו: ממקסיקו לארץ הקודש

 

"לא הייתי הטוב ביותר מבין בני הדודים שלי", אמר האח אדוארדו גוטיירז חימנז בדברו על החוויה של הקריאה שלו, "אבל הייתי היחיד ששמר על הדרך של חיים מקודשים ובקרוב – הסמכה לכהונה." האח אדוארדו מסאו, בן ה-27, ממקסיקו מדבר אודות עצמו חודשיים לפני ההסמכה לכהונה והמעבר שלו לסלוניקי (יוון) לצורך לימודי תואר בתיאולוגיה ביזנטית עם התמחות בהיסטוריה וארכיאולוגיה.

 

כיצד הגעת למסדר הפרנציסקאני?

קודם כל, עלי להדגיש כי אני בא ממשפחה דתית: יש לנו שישה כהני דת במשפחה ואחד מהם, הדוד שלי [בישוף?] יסמיך אותי לכהן דת באוגוסט במקסיקו. החוויה הראשונה שלי היתה בסמינר בגיל 11. הם קראו זה " סאמ-פא" סמינר במשפחה וכלל התנסות בסמינר בסופי שבוע, אולם לגור בבית בשאר ימי השבוע. לאחר יום ההולדת שלי של 14, התחלתי לחשוב על מנזר ובאמצעות תוכנית טלוויזיה למדתי אודות הפרנציסקאנים: די מצחיק לציין שמי שדיבר היה האח אדוארדו סנצז ולז, מי שכעת ממלא את השירות שלו בגת שמנים ואשר מגיע מאותה עיירה שלי. הגשתי בקשה להיכנס לקוסטודיה בגיל זה.

הקוסטודיה דחתה את בקשתי עקב הסיבה שהייתי צעיר מדי. לכן החלטתי להיות בקשר עם סמינר של

האוגוסטינים שאבי, דודים שלי ומספר בני דודים שלי היו בו: בין 1955  לשנת 2009 תמיד היה שם מישהו מהמשפחה שלי, אפילו אם לא התמידו בדרך לכהונה. לא הייתי הטוב ביותר מבין בני הדודים שלי, שהיו יותר דתיים ומתאימים ממני בוודאי, אולם אני היחיד ששמר על הדרך  הזאת [של כהונה].

בסמינר לא חשתי שהדרך מתאימה לי ודבר זה אושש באופן עקבי בקשר עם הפרנציסקאנים. שני הסמינרים היו קרובים זה לזה וחלקנו יחד מגרש כדורגל, היכן שיכולנו לשחק יחד. בנוסף, עם השניים, ערכנו מספר התבודדויות יחד וזה האיר בי לאט לאט את הרצון הפנימי שלי להתקרב לעולם של הפרנציסקאנים.

 

לאחר השנה השלישית הוצאתי מהסמינר משום שלא נועדתי לחיים אלה ובבירור ראיתי בזה סימן מההשגחה העליונה: למרות שידעתי שאין אלו חיי, ידעתי שלא עזבתי מרצוני את הסמינר וזה לא היה קל להתמודד עם זה בתקופה שלאחר מכן, אני זוכר שסבלתי הרבה. מיד לאחר מכן יצרתי קשר עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה ולאחר תקופת הבחנה, נסעתי לאיטליה להתחיל את ההכשרה שלי.

מה שהכי משך אותי לגבי האחים הפרנציסקאנים היתה העובדה שהם לבשו גלימה. במקסיקו היה איסור ללבוש אותה בציבור עד 1992, השנה שבה הארץ היתה בקשרים דיפלומטיים עם הוותיקן. כיום אין מגבלה כזאת בחוק, אולם זה משיך להיות מנהג מושרש היטב ולכן נדיר לראות גלימה דתית מכל סוג.

 

מדוע דווקא הקוסטודיה?

כשעזבתי את הסמינר הבנתי שהקריאה שלי הינה להיות פרנציסקאני. אולם כבר מההתחלה חשתי שזה לא במקסיקו. לא בגלל שלא אהבתי את הארץ שלי, אני גאה להיות מקסיקני, אולם מאז שהייתי קטן, נמשכתי לכל דבר שהיה שונה ממני גם ברמה התרבותית. רציתי לדעת דבר מה שהוא מחוץ לחיי היום יום שלי.

תמיד רציתי "עוד" משהו, לא הסתדרתי עם דברים בחיי. כאן, בקוסטודיה מצאתי תשובה למה שחיפשתי. אני לא יודע מה יקרה לי בעתיד, אבל עד כה אני לא יכול להפסיק למנות מתנות שקיבלתי כאן וחשתי יותר ממכיר תודה במקום זה, אפילו שהרצון להכיר ולדעת דברים חדשים ממשיך. יש לי תמיד מיזמים חדשים שאני מבצע ואני חושב שהם נדרשי על מנת להעניק לי חיים. אני מרוצה באורח חיים  זה ואני נותן להשגחה העליונה לפעול בכל מיזם שאני מבצע.

 

הבה נדבר על מערכת היחסים שלך עם האל במסע שלך...

אני חושב שהאל מופיע בדרכים שאתה לא מצפה: למשחל, ב-2009 היתה זו שנה שסימנה את החיים שלי ולא עובר יום שאני לא נזכר בזה בחום וגם עם עצב. אלוהים מוצא דרכים מוזרות כדי שתבין מהי דרכך. השנה של החונכות בקוסטודיה היתה סיוט עבורי;חשבתי לחזור הביתה פעמים רבות. אולם המשכתי לומר לעצמי שיש סיבה להיותי שם שאסור לפספס את ההזדמנות שהאל מציע לי. הסיפור שלי תמיד היה מאופיין במאבק שבסופו יש פתרון עם אור המסייע לי להמשיך וכך גם באחווה, עזרה נצחית ורבה. ללא ראי שבו אני יכול לראות את עצמי ואשר יכול לעזור לי ללכת  ולהבין את החסרונות ואת היתרונות שלי, יהיה עבורי בלתי אפשרי להמשיך. שם אני רואה את פני האל מתגלים, לא רק בהוחדה [אוכריסטיה בלעז] שהינה השיא, אלא במערכת יחסים  ובקשר שלי עם האחים [הפרנציסקאנים] שלי.

 

 

 

 

האם ישנו טקסט מכתבי הקודש או מאפיין מקראי שאתה חש קרוב אליו?

 

דמותו של פיטר תמיד משכה אותי עקב הסתירות שבו: הגדולה שלו בהכרה של להיות חוטא וחדל אישים, אולם אני גם נמשך לאבות המזרחיים של המדבר, יותר מכל דבר. אני קרוב בייחוד לכנסיות המזרחיות ויש לי חיבה רבה לכנסיה היוונית. בשנת 2014 חייתי באתונה היכן שלמדתי את השפה ושהיתי בקיצים שלאחר מכן ברודוס ובקפריסין היכן שבאחווה שלנו המשכתי ללמוד יוונית ולהכיר את הכנסיות המקומיות. אני אוהב את המסורת האורתודוכסית ואני חושב שהכנסייה הקתולית חשוב לה לגלות את העושר ואת היופי של המסורת הביזנטית. מנקודת מבט היסטורית שכחנו לגבי זה והנחנו את זה הצידה, מדגישים עקרונות אחרים.

 

בהקשר לכך, ספר לי על המלגה שזכית בה ושתיקח אותך לסלוניקי.

המלגה כוללת תמיכה ללימודי תואר במגמה של תיאולוגיה ביזנטית עם התמחות. ישנן שלושה אפשרויות: מקראית-אבות הכנסייה, תיאולוגיה יישומית והשלישי שבו בחרתי והוא היסטוריה-ארכיאולוגיה. הכל קשור לאזור שנקרא אסיה הקטנה ולאזור קונסטנטינופול, סמירנה ויוון.

בשנה שעברה בחרתי באתונה כמקום הלימוד, אולם התחרטתי כשהגעתי. כך שהחלטתי להפוך זאת לחוויה במקום השני שזמין והוא האוניברסיטה של אריסטו שבסלוניקי.

 

כיצד נערכה הבחירה?

בכל שנה מחלקת יוון של משרד החוץ מציע מלגה לכל כנסייה כך שסטודנט מכל זרם נוצרי יוכל ללכת וללמוד באוניברסיטה יוונית. עבור הכנסייה הקתולית, המזכיר של מדינת הוותיקן מקבל את הבקשה ושולח את המידע לכל המחוזות כך שכל אזור מציע מועמד. בתורם, אזורים אלו שולחים את תוכנית הלימודים של כל המעומדים למזכיר שבוחר את המועמד שיקבל את המלגה ולאחר מכן ייסע ליוון.

אני הייתי המועמד של הועדה לכנסיות מזרחיות בשנה שעברה, וכבר זכיתי במלגה, אולם עקב בעיות

ביורוקרטיות, מיד עם הגיעי לאתונה הבנתי שלא יהיה שימוש בכך. קרדינל סנדרי, האחראי על העדות של הכנסיות המזרחיות, כתב לאחר מכן למזכיר המדינה והסביר את הסיבה מדוע חזרתי וביקש מהם את אישורם שאוכל להרוויח מכך בשנה שלאחר מכן. כאשר ממשלת יוון הכריזה על המלגות שוב, שמי אושרר.

 

מה המשמעות של הזדמנות זו עבורך?

אישית, אני חושב שזו  תהיה חוויה מעניינת. למרות שנולדתי בארץ עם מסורת לטינית, אני שייך כעת לקוסטודיה, שיש לה נוכחות באזורים נרחבים ומגוונים. אני מתייחס להזדמנות זו שניתנה לי מהוותיקן כחשובה ביותר,אולם אני חושב שזה ניתן לקוסטודיה ולא לי. הדבר החיוני עבורי הינו לשרת את הקוסטודיה  עד כמה שניתן. עבורנו, האחים של הקוסטודיה, אשר יש להם מערכת יחסים ישירה עם העולם המזרחי, אני חושב שזה אות מההשגחה עליונה מהכנסייה עבור העולם הקתולי הפרנציסקאני. עבורי זו מתנה שהכנסייה מציעה לנו וצריך להעריכה כמו אוצר.

 

כאח פרנציסקאני, כיצד אתה חושב להתמודד עם מסע זה?

אם להיות כנה, אני חושב שזה יהיה אתגר עצום מכמה סיבות. לא רק מסיבות של לימוד, מודרך על ידי הדרך ה"אורתודוכסית" על ידי הרצאות, אלא משום שאני אחיה לבדי בפעם הראשונה: אין מנזר בסלוניקי שבו הייתי יכול לשהות, ואני אשרת ככהן דת בבניין של הקהילה האפיפיורית שכרגע לא מאוישת ומנוהלת  מבחינה אדמיניסטרטיבית על ידי הבישוף של קורפו, שמבקר שם פעם בחודש. אני חושב שזה יהיה קצת מורכב משום שזו פעם ראשונה שאני גר מחוץ לאחווה אולם יהיה גם אתגר, עולם חדש לגלות.

 

לאור ההתנסות שלך מה היית אומר למישהו שמחפש יעד לחייו?

כשהייתי קטן, פחדתי לשאול את עצמי שאלות, גדלתי כשאני מפחד לעשות כן, בייחוד בהתייחס לדת.  מה שעזר לי לשמור אמונים לקריאה שלי היה החופש לשאול דברים מסוימים אודות החיים  ואודות הכנסייה. אני מאמין שכל אחד שמחפש את האמת ואת רצון האל צריך לשאול שאלות ללא התניה גם מהדעות הקדומות של עצמו.

מנקודת השקפה שלי, אפילו אין לקבל את האמת של הכנסייה כגון דוגמה שכמי שנפלה משמיים, אלא עלינו לקבל זאת על ידי שכנוע ולא על ידי מסורת. אסור לנו לפחד מלשאול שאלות את עצמנו; אם אינך מוצא תשובה מיד, זה יגיע ואם לא יגיע, תמשיך לשאול שאלות, כשלפי ניסיוני המשמעות הינה להניח דברים לידי האל.

 

ג'ובאני מלספינה