העוגב [אורגן] הינו המלך של הכלים המוסיקאליים ועוגב הצינורות הינו הגדול ביותר, כמו כן היותו היחידי שיש לו מטלה של ליווי טקסי של ליטורגיה בכנסיות. מסיבה זו, הקוסטודיה של ארץ הקודש, שתמיד היתה פעילה בתחום של החינוך המוסיקאלי, החליטה ליטול על עצמה ללמד כלי מוזיקאלי זה, בייחוד במכון מאניפיקאט שבירושלים. בלבנון, הקוסטודיה של ארץ הקודש תומכת בקורס עוגב המאורגן על ידי בית הספר למוסיקה שבאוניברסיטת נוטרה דאם, שהחל מה-28 לחודש, ואשר מקבל את פניהם של תלמידים חדשים – בפעם הראשונה בהיסטוריה של לבנון – על מנת לערוך בחינות רמה, דבר המתרחש ארבע שנים לאחר שבית הספר נוסד. מכיוון שאין מורה לעוגב בלבנון, המורה מגיע מאיטליה, תודות לשיתוף פעולה עם המכון לתרבות איטלקית שבבירות ותודות לתמיכה של המנזר הפרנציסקאני של ארץ הקודש בארצות הברית. המורה למוסיקה הינו פרופ' קוסימו פרונטרה, מורה לעוגב בקונסרבטוריון של פוטנזה.
"היעד שלנו", הסביר האח הפרנציסקאני ריצאני צריאני, נציג הקוסטוד של ארץ הקודש בתחום המוסיקה, "הינה להכשיר נגני עוגב ומורים לעוגב, על מנת להפעיל את ההוראה בכלי מוסיקאלי זה היכן שחסר, ואי לכך ליצור זמינות לנגני עוגב לשרת
בכנסיות שלנו ובמקהלות. הפירות הראשונים של מיזם זה יהיו בסוריה תודות להסכם עם הקוסטודיה, שני מורים מהמכון הגבוה למוסיקה בדמשק שיפרו והתמקצעו מבחינת מיומנויותיהם על ידי השתתפות בקורס שלנו בלבנון וכעת שיעורי עוגב יכולים להתחיל בסוריה. יתרה על כן, כל החברה האזרחית מרוויחה מכך, על ידי העלאת המודעות והן של הרפרטואר המוסיקאלי הקשור לעוגב. דבר זה ניתן לראות כהצלחה בפסטיבל העוגב של ארץ הקודש שהיה להצלחה ואשר התקיים בלבנון, סוריה ובכל המדינות האחרות שבהן ישנה נוכחות של הקוסטודיה והיכן שמתקיימים פסטיבלים."
בלבנון, יוזם המיזם הזה הינו האח חליל רחמה, נזיר מרוני ומנהל בית הספר למוסיקה באוניברסיטת נוטרה דאם.
"מיזם זה לא יכול היה להתקיים ללא השיתוף מצד המכון לתרבות איטלקית של בירות, לא רק עקב התמיכה הכלכלית, אלא גם תודות לשותפות ביעד שלנו: היה זה גוף זה [המכון לתרבות איטלקית של בירות], שנענה להזמנה שלנו, שהזדהה וביקש מפרופ' פרונטרה להגיע, ושיתוף פעולה זה המשיך עם כל המנהלים שבאו אחריו. החלום שלי הינו שבעתיד הקרוב, הקהילות העיקריות והכנסיות יהיה להם נגני עוגב מקומיים, וצוות תומך, כפי שיש בגרמניה, ארצות הברית ובמקומות נוספים בעולם."
"ישנו היבט אחר שיש להתייחס אליו ברצינות", אמר האח ריקרדו. "עוגב הצינורות הינו יקר מאד. לרוע המזל הם כלים מוסיקאליים עדינים גם כן, ובאם לא מנגנים בהם ולא מטפלים בהם הם יוצאים מהר מכלל שימוש ומאבדים את ערכם, ואזי האופציה היחידה הינה לאחסן אותם, שגם פעולה זו יקרה מאד. אי לכך, יחד עם ההבט הליטורגי והמוסיקאלי של מיזם זה, עלינו להיות מודעים ליתרונות של ניגון בעוגב וביתרונות של נכסים שניתן לנייד אותם כשהם שייכים לכל הכנסיות שלנו."
[frc]
