הצעדה הפרנציסקאנית בסוריה התקיימה בין התאריכים 5-11 בספטמבר, מספר ימים לאחר סיומה של הצעדה הפרנציסקאנית בירדן (הווידאו של הצעדה הפרנציסקאנית בירדן – כאן) וחודש אחרי הצעדה הפרנציסקאנית בגליל (הצעדה הפרנציסקאנית בגליל).
תודות לאח הפרנציסקאני ג'וני גאלוף, אחד ממי שליוו את הצעדה הפרנציסקאנית, נוכל להכיר טוב יותר בפרוטרוט את ההתנסות העמוקה של האמונה של כ-100 צעירים שחיו בסוריה בתקופה במהלך הצעדה בסוריה, ולחלוק חלק מהדרך שלהם.
"הצעדה הפרנציסקאנית סייעו לי בקריאה שלי: לכן חשוב עבורי לאפשר לצעירים כל מנת שיחושו התנסות זו.
בשנה זו התימה שליוותה בצעירים הסורים "בשם חדש". מילים אלו במקורם לקוחו מססספר ישעיהו, שבה האל פונה לאנשים שלו באמצעות פיו של הנביא": "וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ" (ישעיהוס"ב:2).
מהו "שם חדש" זה? שם חדש זה רק האל יודע.הוא קורא לנו בשם חדש בהקשר לברית החדשה ולשייכות חדשה., משום שכל שם נושא בתוכו קריאה, אשר קורא לאהבה, אהבה עילאית. האל יודע את החולשה שלנו ואת הקשיים שלנו, באם הם גדולים או קטנים, ויודע כיצד אנו מתייחסים לעבר שלנו, ההווה והעתיד. בהרפתקאה זו, הצעירים נקראו להשאיר לאל את התפקידשל המפקד שלהם, מפקידים בידיו את הדרכה של הספינה של חייהם ולנסות לבטוח באל, בייחוד כשהגלים והסערה נראים שידם על העליונה.
הצעדה התחילה עם סעודת האדון ובחלוקת [צלב] ה-טאו על ידי האחים הפרנציסקנים, הסימן של השייכות לאדון: צעירים חולקו ל-8 קבוצות, כל אחת עם שם אחר,שנבחר מאלמנטים טבעים כגון:שמיים, שמש, הירח והכוכבים... שמות שקיבלו השראה מדברי הימים של הבריאה מאת פרנסיס הקדוש.
המשתתפים כללו כ-100 צעירים מכל חלקיה השונים של סוריה: רובם לא לקחו חלק מעולם בצעדה הפרנציסקאנית ולכן היו מאד סקרניים לגבי ההתנסות שונה זו ממחנות הקיץ שנהגו לקחת חלקבהן. נשיאת תרמיל גב בייחוד היה מאתגר: לשאת משקל זה בכל יום הביא להרהר על העובדה שישנם הרבה דברים שאנו נושאים על כתפינו, אולם רבים מהם אינם חשובים בחיים. כך שהולכים, אנו לומדים להרהר ולחשוב מה חשוב וחיוני בחיים ומה לא, להיות מסוגל להבין את מה שבאמת צריך, מה ראוי לקחת ולשאת כעול. בנוסף, מסלול הצערה אינו שטוח כלל ועיקר: היינו באזורים שבהם היינו צריכים לטפס ואחר כך לרדת מהם, דרכי אספלט חמים, אדמה סלעית... בדיוק כמו הדרך הרוחנית של החיים שלנו. שם אנו פוגשים את האדון, המדריך שלנו והאור שלנו אשר מאיר את החשכה של המסע.
בדרך, נערכו מספר מפגשים: הראשון, "שם חדש לעבר", מבקשים מהצעירים לפייס את עצמם עם העבר בחייהם, להיות מסוגל לראות כיצד רחמי האל תמיד נלווים ותומכים בהם. לאחר מכן הזמנו אותם לתת "שם חדש ולמציאות שבה כל אחד מהם חי משום שהם צריכים ללמוד שלא לברוח ממצבים ולתת את השם הנכון לדברים בחיים עד כמה שיכולים להיות כואבים: במצב זה אנו יכולים לחוש דאגה של האל הנצחי עבור ילדיו. אחר היה "לתת שם חדש לקהילה" ולסיים עם לתת שם חדש עם האל: לצאת שוב לדרך עם ישוע, לנסות ולהבין כיצד האח שהאל ממקם ליעדנו הוא כלי שמסייע להו להבין את עצמנו, ללכת יחד במעבר הארצי הזה לעבר הנצחיות, היעד הסופי שלנו.
האח הפרנציסקאני ג'וני גאלוף
