כשנותרו קצת יותר משבועיים לחג הפסחא, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, יחד עם מאמינים מקומיים ועולי רגל, התקבצו יחדיו במנזר של ההצלפה, בתחנה חדשה במסגרת מסע העלייה לרגל בתקופת צום הארבעים. ביום רביעי, ה-14 במרץ, הרגע שבו ישוע עונה על ידי החיילים ושמו עליו כתר קוצים הונצח. אותו המקום שבה התרחש האירוע הזה, לפי המסורת, הינו במנזר הפרנציסקאני של ההצלפה. הכנסייה, ששם נערכה סעודת האדון, ממוקמת גבוה במקום שבעבר עמדה עליו מצודת אנטוניה ובמקור נבנה על ידי הצלבנים במאה ה-12 ולאחר מכן נזנח משך מאות שנים רבות. עיי החורבות נרכשו על ידי הפרנציסקאנים בשנת 1838, אולם הכנסייה שוחזרה רק ב-1929 על ידי הארכיטקט ברלוצי.
לאחר שירה של תהילים במסגרת תפילת הערבית, הוקראו המקראות. ושוב, האח הפרנציסקאני לואיג'י אפיקולו, מרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, דרש את הדרשה, כפי שאירע במסגרת העליות לרגל [בתקופת צום הארבעים]. כהן הדת הזכיר שהעלייה לרגל התרחשה כהנצחה של החוויה של העינוי של ישוע, שבה הוא באמת התנסה בסבל פיזי. "כאב שאינו מותיר עוד מקום להסברים", אמר. "כאב שמביא לטשטוש של הכל ונראה כאילו הכל נהפך לחסר משמעות." אנו יודעים כשאנו חווים התנסות מסוג זה, ישוע יכול להבין אותנו: "ניתן להאמין משום שהוא חווה גם סבל שכזה." למרות כל זאת, הדבר היחידי שאנו יכולים לעשות הוא לממש מילה אחת: להציע זבח [או קרבן]. להציע את הקרבן שלך, "מהיותו פעולה מבוזבזת, כפי שנראה, סבל יכול להיהפך לאפשרות של צמיחה", הסביר האח לואיג'י אפיקולו.
ב-14 ברץ, הפרנציסקאנים נסעו למסע עליה לרגל לבית עניה על מנת להנציח את האפיזודה המקראית של התחייה של לזרוס. ,זוהי אפיזודה יסודית בהבנה של התקומה של ישוע", אמר בדרשה שלו. המפתח להבנת המקום של מסע העלייה לרגל בתקופת צום הארבעים הינה המילה "חברות", שהינה כנה ומייצגת מערכת יחסים של אחווה שהיה לישוע עם לזרוס, מרתא ומרים. כהן הדת אמר כי "כאן, בבית עניה, ישוע הראה [לנו] שאין יותר אהבה רבה יותר מאשר לתת את חייך עבור החברים" ובהקמה לתחייה [של לזרוס] זה כאילו הוא נותן את חייו שלו במקום לזרוס. מאחורי לזרוס נמצאת כל האנושות", אמר האח אפיקוקו. סעודת האדון נערכה על ידי המזכיר של ארץ הקודש, האח דיויד גרנייה, בנוכחות של האח הממונה האחראי של בית עניה, האח הפרנציסקאני מישל סרקואה.
לאחר ארוחת בוקר, האחים הפרנציסקאנים המשיכו לקבר של לזרוס. זוהי מסורת שבאותו יום של מסע העלייה לרגל בתקופת צום הארבעים לבית עניה, שני מקומות זוכים לביקור גם כן: הראשון הוא המקום בו ישוע עלה השמיימה והשני – היכן שהוא לימד [את האנשים] את התפילה של "אבינו שבשמיים".
היכן שנמצאת כיום הכנסייה של אבינו שבשמיים [פאטר נוסטר, בלטינית], האחים הפרנציסקאנים קראו את הטקס מספר הבשורה הקשור לאפיזודה של התפילה של ישוע, בשעה שבמקום של העלייה השמיימה, שכיום הינו תחת שליטת המוסלמים, התהלוכה עשתה את דרכה תוך שירת "תה דאום". לכן, זהו בוקר של תפילה אינטנסיבית עם יעד יחיד: הכנה של המעבר של חג הפסחא.
ביאטריס גוארארה
