בעקבות ספר הבשורה לפי לוקס, ה-30 בספטמבר היה יום חשוב במקום הקדוש שבעמאוס [קובייבה]: יום החג של קליאופס ושל שמעון הקדושים.
המקום הקדוש של עמאוס קובייבה נרכש שנת 1861 על ידי סוחרת ומשרתת האל פאולינה דה ניקולאי ולאחר מכן נתרם לקוסטודיה של ארץ הקודש. מאז, מספר חפירות ארכיאולוגיות הובלו לגילויים של שרידי בזיליקה מהתקופה הצלבנית יחד עם "הבית של קליאופס" מספר בתים שהיו חלק מהכפר מתקופת ימי הביניים שהיו באותו קו של הרחוב. לפני כשנה האחווה הפרנציסקאנית הפכה למורכבת וכוללת שני אחים פרנציסקאנים ושניים קונבנציונאליים.
"סעודת האדון ביום שני שונה מאד מסעודת האדון ליום חג של המקום הקדוש", אמר האח הפרנציסקאני סאלם, האח הממונה האחראי של המנזר, שמתגורר שם משך חמש שנים. "הראשון מתמקד קודם במסע של ישוע מירושלים לעמאוס מיד לאחר תחייתו: למעשה, היה זה ישוע שזוהה באירוע הבלתי רגיל של בציעת הלחם ויום זה הינו קריאה להרבה עולי רגל. אולם, היום אנו חוגגים את המארחים, ואנו במקום שבו הם גרו. כך שאנו זוכרים את נוכחותם, יום החג שלהם וטבעם מקבל הפנים, כפי שמוזכר באפיזודה המקראית המפורסמת. היום אנו גם זוכרים כיצד הם קיבלו את פניו של ישוע. היום אנו חשים מעין חובה לקבל את פניו של כל מי שבא לחגוג עימנו".
הדרשה מאת הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, בתחילה תיארה את האכזבה של שני השליחים, שחשו תחושה שהינה חלק מהטבע האנושי - הם היו מאוכזבים באופן עמוק לא עקב האירועים אלא מישוע המשיח עצמו, שעורר בהם רגשות רבים של תקווה חדשה,אולם הוא נצלב והעיקר שלא נמצא עוד בתוך הקבר. "אנו רוצים לערוך את המסע של השליחים בעמאוס, עלינו להיות עם אומץ לצאת החוצה ולהיות ברורים עם ישוע המשיח, לספר לו אודות התסכולים שלנו ורגשות האכזבה".
האח פאטון הזכיר שהאל תמיד מגיב לבקשות של המין האנושי והוא עושה זאת בדרך ישירה וחזקה. התשובה לרגשות של אכזבה שכולם יכולים להתייחס לה, אלא הם יכולים להימצא בבקשתו של ישוע שלא לאמץ את המנטאליות של העולם, אלא ללכת בעקבות דבר ה' בייחוד שאנו עלולים לחוש אכזבה כלשהי. "כל פעם שישוע אומר לנו לחכות לחג הפסחא, אמר האב הקוסטוד, " הוא מנסה להסביר לנו שזהו המפתח בקריאה של כל חייו, הייעוד שלו, כל ההתגלות וכל ההיסטוריה אולם גם המפתח של הבנת חיינו שלנו והקריאה שלנו, והמפתח להבנת החיים של הכנסייה במסעה במהלך ההיסטוריה".
ההצעה של הקוסטוד היתה "הבה ונלמד על ידי קליאופס ושמעון הקדושים", וזאת על מנת להשיג את החסד של הפרשנות של האכזבות שלנו לאור הרז של הפסחא, להכיר באל כל הזמן בבציעת הלחם ". "הבקשה [שלי]", סיים ואמר, "הינה שאנו לא עוד נהיה נמלטים, מאוכזבים ומתלוננים, אל עם ישוע המשיח, שהוא חי והולך עימנו ראשון".
