"הושענא לבן דוד", שרו האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש בערב של יום ראשון של הלולבים. הם ערכו תהלוכה לכנסייה הקטנה של בית פגי ב-24 במרץ. היה זה המקום המדויק שממנו ישוע נכנס לירושלים והתקבל על ידי קהל חוגג, ובדיוק מסיבה זו הפרנציסקאנים הובילו את מסע העלייה לרגל יום לפני יום הראשון של הלולבים.
בהשתתפות של נוצרים מקומיים, אחים פרנציסקאנים ועולי רגל, נערכה סעודת האדון כשקדמה לה שירה של תהילים בבוקר של תפילה. ספר הבשורה שנקרא היה אודות הכניסה של ישוע לירושלים, ושוב, האח לואיג'י מריה אפיקוקו דרש
את הדרשה, כפי שעשה בכל שאר העליות לרגל בתקופת צום הארבעים. כהן הדת החליט להדגיש את המאפיין שלרוב נראה חסר משמעות באפיזודה המקראית, החמור. "קיים חמור זה שאינו מושך את תשומת הלב בפני עצמו, אלא נושא את ישוע על כתפיו", אמר. "מאחורי בעל חיים זה, ישנה חוכמה שמקורה מחלק זה של העולם: הוא איטי ואוכל מעט; הוא מסור לעבודתו; והוא עקשן וצייתן. אני מאמין שזהו הדימוי של הכנסייה שאנו צריכים לראות: עבודה קשה, עקשן." לא תשומת לב לעצמנו או להיות מרוכזים בעצמנו, עלינו לשאת את ישוע המשיח על כתפינו ולפנות אליו בחיינו."
האח לואיג'י מריה אפיקוקו לאחר מכן אמר כי "כאשר הוא נכנס לירושלים, ישוע היה כמו יצחק החדש, שהוקרב על ידי האב" ועל ידי נתינת בנו לנו, האל עורך את הקורבן הגדול ביותר שיכול להתקיים.
"הבה נכנס לשבוע הקדוש, מהרהרים על איזה סוג של כנסייה אנו, ושואלים את עצמנו אם אנו היינו יכולים לשאת את ישוע המשיח על כפינו אם אנו יכולים לפנות ולהצביע אליו ובאם הנתיב שלנו אמין, אם אנו יכולים להתמקד במה שחשוב", אמר האח אפיקוקו. "אנו מבקשים מהאל להכין אותנו לשבוע הקדוש על ידי בקשה להיות החמור שנושא את ישוע על כתפיו."
ביאטריס גוארארה
24.3.2018
