לרגל יום החג של ההשתנות של ישוע האדון, האירוע של ההוחדה התקיים בבזיליקה הפרנציסקאנית שבהר תבור, ונערך על ידי האח פרנצ'סקו אילפו, הקווסטוד של ארץ הקודש. האתר ממוקם, היכן שלפי המסורת, האפיזודה מספר הבשורה התרחשה כשישוע המשיח גילה את עצמו בהוד לפני שלושה מהשליחים.
הר תבור ממוקם באזור בגליל אשר מאופיים במיקום מבודד במישור יזרעאל. לפי התיאור של ספר הבשורה הסינופטי, ישוע לקח את פיטר, ג'יימס ויוחנן "אל הר גבוה" ואז הוא השתנה אל מול עיניהם, מופיע עם פנים זוהרות ובגדים לבנים. עימו הופיעו משה ואליהו, דמויות סימבוליות של החוק ושל הנביאים.
בדרשה שלו, האח אילפו הזכיר שהמרומות בספר הבשורה שבה אפיזודה זו התרחשה שישה ימים לאחר ההודעה של ישוע אודות הייסורים. "ספר הבשורה שכעת שמענו פותח בהערה משמעותית: "שישה ימים לאחר מכן", כך אמר. "שישה ימים לאחר ההכרזה אודות הייסורים, רגע מדהים בעבור השליחים, ישוע לוקח אותם עימו ומוביל אותם בנפרד אל הר גבוה". ההתנסות של ההשתנות לא הכחידה את הקשיים של המסע, אלא הרחיבה את החזון. "זה כאילו האדון, שיודע אודות העייפות של הדרך, מציע להם רגע של אור. מעין מקדמה של גן עדן".
בפנייה לנוכחים, הקוסטוד הדגיש את המשמעות המיוחדת של אפיזודה זו עבור מי שחי בארץ הקודש: "הייתי רוצה לחשוב, שכיום, אנו הנוצרים של ארץ הקודש הינם כמו השליחים שזכו לפריבילגיה של השליחים. משום שזה ניתן לבו על ידי החסד להיות נוכחים פיזית בהר זה, ללכת במקום קדוש זה, היכן שהדבר נהיה בשר". עבור הקוסטוד, אין זו רק מתנה אלא גם קריאה לעדות בהקשר שלרוב נקשר לסבל.
במרכז של הדיווח של ספר הבשורה הינו הקול של האב שמציין כי ישוע הינו הבן שיש להקשיב לו. "הקשיבו לישוע המשיח. לא רק לשמוע אותו, אלא לקבל אותו, ללכת אחריו, לבטוח בדבר האל", אמר האח אילאפו. הקשבה זו הופכת לבסיסית בהתמודדות אפילו ברגעים של קשיים. "מי שמקשיב לספר הבשורה ומיישם אותה כפרקטיקה כבר חווה את ההשתנות: השתנות פנימית המאפשרת לנו לחיות אפילו בכאב בדרך חדשה, להיות מוארים על ידי התקווה".
הליטורגיה הסתיימה בהזמנה לשאת בעצמך את מה שחווים בהר זה. "הבה נאפשר לעצמנו בהר זה להשתנות על ידי האור של ספר הבשורה", אמר הקוסטוד. "וכאשר אנו נרד למטה, בדומה לשליחים, הבה נזכור שההוד אינו מרחיק אותנו מהצלב, אלא מעניק לנו את הכוח לשאת אותו". "מי ייתן והאו של ההשתנות ילווה אותנו בימים קשים. מי ייתן והקול של האב ידריך אותנו במסע. ומי ייתן והתקווה של התחייה תמיד קיים אותנו".
Francesco Guaraldi
