בעלייה לרגל החמישית בתקופת צום הארבעים ב-9 באפריל, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש התקבצו לתפילה במקום הקדוש של ההרשעה, בתחילת הויה דולורוסה [דרך הצלב].
האירוע נערך על ידי האח הפרנציסקאני אלסנדרו קונליו, חבר מועצת המנהלים של ארץ הקודש ומרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. כהני הדת המסייעים כללו את האח הפרנציסקאני ג'וזפה גפוריני, האח הממונה האחראי של המנזר של ההצלפה והאח הפרנציסקאני פיירמרקו לוציאנו, הסגן של האחווה של סאן סלבטורה.
הדרשה נאמרה על ידי האח הפרנציסקאני אוליסה זרזה, פורמטור של הסמינר הבינלאומי התיאולוגי של ירושלים ומרצה בתחום של אבות הכנסייה במכון התיאולוגי של ירושלים, שהשנה הוא נתבקש הדריך את ההרהורים במהלך מסעי העלייה לרגל.
המקום, הממוקם בתוך המקום הקדוש הפרנציסקאני של ההצלפה, מנציח שלבים שונים של המשפט שהביא להרשעה של ישוע המשיח על ידי הנציב הרומי, פונטיוס פילטוס, כפי שמתואר בפרק י"ט בספר הבשורה לפי יוחנן.
הריצוף הרומאי, המכונה ליתוסטרוטוס (כלומר, רצפה סלולה עם אבנים) שאליה מתייחסים בספר של יוחנן (פרק י"ט, 13) עדיין נראית היטב בתוך הקפלה.
הריצו ממשיך מעבר לרחוב לעבר הקפלה של אחיות ציון והוא מזוהה באופן מסורתי עם החצר שבה ישוע הורשע.
מהזיכרון של ועידת ניקיאה, האח אוליסה התמקד ברז של הבריאה ובהתעברות של הבן על מנת להבים את מלוא המשמעות של הייסורים שלו. "כל הדרמה סביב הייסורים מתבטאת בסימבול של ניקיאה במילים אלו: "הוא סבל"; בן האל סבל לעג, השפלה ומוות".
ישוע סבל השפלה ב-ליתוסטורטוס עקב השחיתות של האנושות, שמתבטאת על ידי פונטיוס פילטוס, שבגד לאמת, הרשיע אותו שלא בצדק.
ההבט השני של הטקסט מספר הבשורה שבו התעמק האח אוליסה הינו החופש של ישוע המשיח שהינו לחבק את הצלב, שהופך לדרך של ישועה לאנושות כולה.
"אין זה פשוט להרים ולסחוב את הצלב, אלא זה מבטא את הפעולה מתוך רצון ובהתנדבות. בן האל יודע שהוא התעבר ללא חטא על מנת לחבק את הצלב לישועה של האנשים."
הרז של הייסורים מראה כיצד ישוע לא בחר במוות של תהילה, אלא בצלב ואותו חולק עם המורשעים.
"אפילו בשעה של הקורבן שלו", מסיים ואומר האח אוליסה, "בן האל רצה להיות עם אלו שהלכו בדרך הלא נכונה. הוא היה בקרב החוטאים כך שאנו נהיה בקרב הקדושים".
לוציה בורגאטו
