"וששת ימים לפני חג הפסח בא ישוע לבית היני" (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ב, 1)
השנה שוב האחים הפרנציסקאנים הלכו לבית עניה, על מנת לברך על הבשמים שיהיה בהם שימוש ביום שישי הטוב במהלך טקס הלוויה של ישוע המשיח, שנחוג על ידי הקהילות בירושלים בכנסיית הקבר.
"זהו אירוע ציורי וחשוב ביותר. זהו אירוע שהינו במרכז של המחווה של המשיחה בבשמים על ידי מרים. הייתי רוצה אם כך להתעכב ופשוט להרהר אודות המשמעות של המשיחה עבור ישוע, המשמעות של זה עבור מרים והמשמעות שיש לזה עבורנו."
אלו היו המילים של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון בדרשה שלו במהלך האירוע.
במזמור הראשון של עבד אדוני, המאפיין המסתורי והנבואי שממנו ניתן לראות שהמשיח, הוא בדיוק עבד אדונה והנבחר, הוא אשר הוקדש במשיחה של רוח הקודש ליעד ספציפי: להביא לכל העמים את החוק, האור והברית. עבד אדוני לכן נקרא להתגלות לכל העמים עלי אדמות ולהראות את רצון האל, באמצעות דבר אדוני שמאיר ומעניק תקווה לכל האנושות; הוא אשר נקרא לפעול כך שהברית, כלומר – הברית של הידידות עם האל, אינה דבר אקסקלוסיבי שיכול להיות רלוונטי לעם אחד ולא לאחרים, אלא דבר מה שכולל את כל מי שרוצה מקרב האנושות כולה.
לאחר מכן הקוסטוד הביא לתשומת ליבנו את הדמות של מרים, ואת המחווה שלה של רחי רגליו של ישוע עם בשמים יקרים.
"בספר הבשורה שאליו האזנו, מרים מבית עניה הינה לפני ישוע ויחד עם המחווה שלה, נראה כי היא האדם היחידי שהבין אותו. לפני ישוע, אשר התעבר ללא חטא מתוך אהבה שניתנה במלואה, יש לה את האומץ לבצע את המחווה של לשפוך כמות מופרזת של שמנים מבושמים לרגליו.
[...] למרים יש את האומץ ליבש את רגליו של ישוע עם שיערה, מפתיע ואפילו בגדר של סקנדל שניתן לפרש אפילו כאהבה רציונלית. עם המחווה שלה, מרים מבטאת את האהבה שהיא חזקה יותר מקונפורמיות חברתית ואף מקונפורמיות דתית. מרים גם מבטאת שהאהבה חזקה יותר ממוות ובדומה לבשמים היקרים של נרד זה יכול למלא את כל הבית בתקווה, ממש כפי שאהבה יכולה למלא את החיים של כל אחד מאיתנו, ושל כל הקהילות שלנו הכנסייה ואת ההיסטוריה של האנושות."
הדרשה הסתיימה עם מסר עבור העם של האל, מסר עבור השבוע הקדוש שאותו אנו מכינים ועומדים לחגוג אותו.
"היום אנו אלו שנמצאים לפני ישוע. דבר אדוני שאותו שמענו מדבר אלינו. ייתכן ולעיתים אנו גם ביו אלו שחשים סקנדל מסגנונו של ישוע והיינו רוצים לפתור בעיות על ידי צעקה, הרבצה וכיבוי שלהם.
[...] לעיתים זהו גם הקול של יהודה [איש קריות] שמדבר בתוכנו, זה אשר שלא יכול להבין את הערך של הכרת התודה של האהבה ואפילו עושה שימוש בקטגוריה של נדבות על מנת לכסות את צרות ליבו.
לעיתים, אנו מצליחים בדומה למרים, להפתיע את עצמנו ואת האחרים, בכך שלא מצהירים מילים של אהבה לישוע אלא על ידי ביטוי שלה באופנים מפתיעים, אוף ייתכן באופן של סקנדל, על מנת לגלות שעבורנו אין דבר ואדם שיותר חשוב יותר ממנו."
האירוע הגיע לסיומו על ידי משיחה של כל הנוכחים עם שמנים מבושמים שזה עתה זכו לקבל ברכה, סימן של האחדות עם ישוע המשיח, עם הלוויה שלו, ע הברית החדשה ועם המסר של חג הפסחא שלו בעבור כל האנושות.
פרנצ'סקו גוארלדי
