.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}
ביום שני, בבזיליקה של הבישור שבנצרת, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ערך את סעודת האדון עם קבוצה של 35 עולי רגל ממקסיקו.
בסוף האירוע, הקוסטוד העניק לאח חוסה אלקרז, הקומיסריאט של ארץ הקודש של מקסיקו, כלי אחסון הכולל פרגמנט של אבן מהבית של מרים שבנצרת. כלי האחסון היקר, יבצע מסע של עלייה לרגל למקסיקו ולמדינות נוספות בדרום אמריקה, והוא עשוי מעץ ומכוסה באם הפנינה, תוכנן על ידי הארכיטקט וינצנזו זופארדו, ונוצר על ידי המרכז ע"ש פיצירילו שבבית לחם. בסוף האירוע, הקוסטוד בירך צלבי עץ קטנים, והעניק אותם כמתנה לעולי הרגל המקסיקנים.
את כלי האחסון היקר במסעו ילווה גם פסל של מרים הבתולה, העתק של הפסל שבבזיליקה שבנצרת, שנוצר לפי הזמנה מהאמן סנטיאגו אוקמפו חיגויטה.
בדרשה שלו (ניתן לקרוא את הטקסט המלא כאן) הקוסטוד הדגיש את ההשתאות המבחינה את הפנים של מרים שקיבלה את האל בתוך חייה עם ענווה ואמונה.
"הדמות שכיום אנו מברכים ואשר מכאן תתחיל את המסע של העלייה לרגל לדרום אמריקה מבטא בייחוד את הדרך המוצלחת של ההשתאות ושל האמונה של מרים. זוהי ההשתאות והאמונה שמחה בעיניה וביציבה של זרועותיה וידיה של אישה שמקבלת את בן האלוהים אל תוך רחמה."
ההחלטה להעניק את השריד מארץ הקודש במסע של עלייה לרגל מעבר לאוקיינוס נתקבלה באוקטובר האחרון על ידי האח חוסה. בזמנו שלא התאפשר לרבה עולי רגל להגיע לארץ הקודש, האח חוסה תהה: "אם אנו לא יכולים ללכת לארץ הוקדש, מדוע לא נבקש שמרים הבתולה תגיע אלינו?". אי לכך הרעיון לעשות העתק של הפסל מנצרת, על מנת להוות סימבול של המדונה שיוצאת לדרך והולכת לפגוש את ילדיה. תודות לשריד של הבית מנצרת, כל עולי הרגל יוכלו לגעת בידיהם בפיסה הקטנה של ארץ הקודש בארצם.
מרגע ההגעה למקסיקו, הפסל והשריד יילקחו בתהלוכה בערים שונות לפחות משך חמש שנים. "בנוסף", מהרהר האח חוסה, "מכיוון שאנו נמצאים בתקופה חשובה בעבור הכנסייה, שהינה שנת היובל, החלטנו גם כן להעניק למרים הבתולה את הכותר של עלייה לרגל של תקווה. באופן זה, אנו נעודד אנשים לקחת חלק בתהלוכות עם אבוקה בערים שלהם. לקחת את הפסל אליהם, להתפלל עבור השלום בארץ הקודש ובאמריקה הלטינית".
סנטיאגו אוקמפה, האמן שיצר את היצירה, יש לו קשר הדוק עם הקוסטודיה של ארץ הקודש. בשנת 2019 הוא כבר יצר את "ישוע הקדוש של הדממה", דמות של הצלוב הנמצא בכנסיית הקבר שבירושלים, כזיכרון לקורבנות של הקונפליקט הצבאי שבקולומביה.
"כאן, באמריקה הלטינית", אומר סנטיאגו, "אנו אוהבים את מרים הבתולה מאד וזה, כשלעצמו, זו כבר סיבה לשמחה גדולה. בנוסף, עבור אמן שהינו גם אדם מאמין ושיצירות האמנות שלו מוקדשות לאמונה ולצמיחה של הכנסייה, יצירה של פסל זה הינו מקור רב של גאווה."
העלייה לרגל שהפסל והשריד יעשו מעניק את המשמעות המלאה של התחלת שנת היובל של התקווה, כפי שציין האפיפיור פרנסיס. כפי שהאח הפרנציסקני וויצק בולוז, האח הממונה האחראי של המנזר בנצרת מזכיר, "ארץ הקודש הינה עצמה מקום של תקווה, בייחוד כאן בנצרת, היכן שהבישור התרחש. כאן, עם האמירה של "כן" של מרים, התקווה של הישועה עבור האנושות נולדה."
העלייה לרגל של מרים, כמי שנושאת את התקווה, מתחילה מהבזיליקה של הבישור שבנצרת, שבשנה הקדושה הזו נחשבת למקום של שנת היובל. במסע של חמש שני במקסיקו ובאמריקה הלטינית, "מרים הבתולה תביא סימן של תקווה לעולם כולו, שישוע ברחמה ואשר התעבר ללא חטא בדיוק במקום קדוש זה."
לוציה בורגאטו