.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}
ב-27 באוקטובר, הקוסטודיה של ארץ הקודש ערכה את סעודת האדון של הודיה בירושלים עבור הקנוניזציה של הקדושים המעונים מדמשק, שהתקיימה ברומא בעשרים באוקטובר. האירוע נערך בכנסייה הפרנציסקנית של סאן סלבטורה ונערך על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון. כהני הדת המסייעים כללו את מונסניור אדולפו טיטו אילנה, שגריר הוותיקן בירושלים וברשות הפלסטינית ואת הארכיבישוף המרוני מוסא האג', שערכו את התפילה של הערבית בערב שקדם לכך. היו הרבה מאמינים שנכחו, הן מהזרם הלטיני והן מהזרם המרוני, סימן שכולם שייכים לכנסייה, למרות הגיוון והשוני של המסורות.
11 הקדושים המעונים שעברו את הקנוניזציה על ידי האפיפיור פרנסיס – שמונה אחים פרנציסקנים ושלוש עמאים מרונים – סבלו את המוות על קידוש השם בדמשק בין ה-9 והעשירי ביולי 1860. "הם היו למעשה הנציגים של עשרות אלפי נוצרים שבאותה שנה סבלו ממוות על קידוש השם בלבנון ובסוריה, והעדיפו למות ולא להתכחש לישוע המשיח". הדגיש הקוסטוד בדרשה שלו. "זוהי עדות שיש להודות לה", הוא הזהיר, "אולם עדיף שלא להתפאר בכך. "זוהי בושה רבה עבורנו, משרתי האל, שהקדושים ביצעו את עבודתם ושאנו רוצים לקבל את הכבוד וההוד רק על ידי שמדברים עליהם", אמר פרנסיס הקדוש (ראה אמם 6). ניתן לנסח זאת כך: הקדושים המעונים נתנו את חייהם לישוע ועבור ישוע, "אסור לנו לקבל את עדותם כמספקת ולנו להיראות טוב על ידי הסיפור אודותם ועל ידי נפנוף בדגל שלהם."
השרידים של הקדושים המעונים – אותם השרידים שהוצגו בכיכר פטרוס לצורך הקנוניזציה – היה להם מקום של כבוד. הקוסטוד נשא את זה בתהלוכה בתחילת סעודת האדון ועם זה העניק את הברכה הסופית. משך כל סעודת האדון זה הוצג על גבי המזבח שהוקם בעבור הקדושים המעונים. אולם, מעל לכל העדות וההוראה של מנואל רואיס ושל חבריו שחייבת להיות במרכז החיים של האחים הפרנציסקנים ושל המאמינים.
"הם מראים לנו שזה אפשרי לחיות חיים מלאים ביותר ושלמים ולבטוח בהשגחת האל, אפילו באמצע של מצבים קשים, רדיפה חסרת צדק וסבל של החפים מפשע", הדגיש הקוסטוד. "הם אומרים לנו שחיים ואהבה בדרך רדיקלית זו הינה אפשרית, אין זה אידיאליזציה, אין זו אוטופיה. להיפך, לאהוב עד כדי כך שאתה נותן את חייך שלך הינה הדרך האותנטית ביותר של להיות נוצרים." ואם לא כולם נקראים להיות קדושים מעונים של דם, "ישנו גם מוות על קידוש השם בחיי היום יום, שניתן להשיגו על ידי להיות קטן ולשרת את כולם בעבור אהבת האל." היה זה "סגנון של שירות" של קדושים אלו, כפי שהאפיפיור פרנסיס הזכיר והקוסטוד העלה זאת בפני הנוכחים על מנת לאמץ זאת.
Marinella Bandini מרינלה בנדיני