הצלב של שנת היובל כסימן לתקווה בארץ הקודש

שנת היובל נפתחה בארץ הקודש בסימן של הצלב. זהו ה"העוגן של הישועה"  עבור הנוצרי ו"סימן של תקווה שלא נעלם משום שהוא נוסד  על אהבה ורחמים ונאמנות של האל" (האפיפיור פרנסיס).

שלב של "אד הוק

בארץ הקודש, האיקונה של הצלב נוצרת "אד הוק" עבור שנת היובך, שנשאר ונוכח בכל האתרים של שנת היובל.

היצירה שלו גם מכונה "אד הוק": הן מבחינת צורה, עם קצוות מעוגלים ובממדים (120 על 70 ס"מ) כך שהוא יכול להיות צלב של תהלוכות, והן מבחינת החומרים, שכולל את עץ הארז, כמו הצלב של ישוע, לפי מסורת עתיקת יומין.

האיקונוגרפית מריה רואיז מונתה ליצור את היצירה, כשלוקחת את ההשראה באיקונה של הצליבה שגם היא יצרה אותה לאחרונה במיסה בשפה הערבית. 

"הצלב של ישוע הוא חי, זה המוות שאינו מסתיים במוות ולכן זהו מקור לתקווה".  אומרת האומנית הספרדית. הזהב שברקע של הקומפוזיציה מסמל בדיוק את התפארת של התחייה.

צלב קוסמי

המודל של האיקונוגרפיה הינו של "צלב קוסמי", המבטא את האוניברסאליות של הישועה של המשיח  ומתנה של פיוס המוענק לאנושות באמצעות אהבתו וחייו שנתן בעבורם על הצלב.

זה מבוסס על המילים של שאול הקדוש: בו כל המלאות נינוחה היתה לשכון בו, ובאמצעותו לפייס את כל הדברים עבורו, להביא דלום על ידי הדם של הצלב שלו, כלומר באמצעותו, באם בארץ ובאם בשמיים" (האגרת הראשונה אל הקולוסים, א, 19-20 ).

הדמות מנציחה את ישוע המשיח ברגע השיא של הקורבן שלו: " ויטנאת ראשון ויפקיד את רוחו" (יוחנן י"ט, 30). לכך קראה הכנסייה "חג השבועות [פנטה קוסט] הראשון", כשהינו סימבול ליונה של רוח הקודש: וגם אמר: כשגסס הוא כבר מסר את הרוח שלו לכנסייה, נולד מהצלע שלו שנדקרה.

בשני הקצוות של הזרועות של הצלב, ישנה פרסוניפיקציה של השמש (באדום) ושל הירח (כחול), אשר הינם סימבול לאלמנטים שמימיים, הקשורים על הבריאה המחודשת על ידי ישוע המשיח.

מתחת לרגליים של ישוע, האדמה הינה בגוון של אדום, הייסורים של ישוע המשיח עבור האנושות ושוב מזכיר את מה שאמר שאול הקדוש, "[האל], משום שהוא הניח את הכל תחת רגליו" (הראשונה אל הקורינתים, 15, 27).

הצלב מוארך כלפי מטה על מנת לכלול את המילים "בתקווה אנו נושעים" ביוונית (השפה המקורית של הטקסט), לטינית וערבית, השפות של הליטורגיה בארץ הקודש.

מסר אוניברסאלי (וסגנון)

ביצירה, מריה רואיז עשתה שימוש בסגנון "מסורתי נוצרי עתיק שקיי בארץ זו ויכול לדבר לנוצרים כיום, הן מזרחיים והן אלה עם המסורת הלטינית".

הסגנון הביזנטי - בייחוד המסורת הארמנית – הינו זה שהביא לה השראה עיקרית "מאפשר לשלוח מסר אוניברסאלי. "אין זו פרשנות שלי של הצליבה. אני מצייתת לשפה מסוימת על מנת לבטא באופן שקוף יותר את המסר שאינו שלי".

עבודה, אמונה ותפילה

היצירה של מריה עוללת: גיר, דבק, צבעים, עלי זהב ומכחולים. לאחר הכנה של העץ (במרכז פיצירילו שבבית לחם), עבודת הטיח בוצעה, ולאחריה הזהבה ולאחר מכן הציור, "לפי שיטה של איקונוגרפיה מסורתית: רקע כהה כנגד קווים בהירים שיוצאים ומעניקים לגוף צורה ופנים"

 הכל נעשה חי באמונה ובתפילה: "אינך יכול ליצור יצירה כזו ללא להאמין במסר של תקווה שהצלב הינו, וזה מה שהדמות הזאת מבקשת להעביר". "כציירת, אני מבצעת את התפילה שלי לכל האנשים אשר עובדים דמות זו,  עם לב של פיוס עם האל, ואני מבקשת ש]פיוס זה יגיע לאנשים שפוגשים את המשיח באמצעות צלב זה."

עבור מריה רואיז "היתה זו היצירה הקשה ביותר שביצעתי" עקב הזמן הרב שלקח וגם עקב הרגע האישי שעברתי. "תמיד יש זמן שבו אני חשה שהנוכחות האלוהית שוכנת באיקונה שאינה תוצאה של המאמצים שלי.  הפעם חוויתי את הדיסטנס שביו מה שאני מייצגת ובין מה שאני, מרחק שאינו יכלו להתמלא ללא החסד של האל."

לראות את הצלב בידיו של הפטריארך נכנס לבזיליקה של הבישור שבנצרת ביום שבו החלה שנת היובל, "היתה עבורי שמחה אדירה וחסד ענק: מה שהינו הסמל של התקווה השנה הזאת, עבור המחוז של הבישופות,  עבר תחת ידי".

נוכחות שהינה חדשה תמיד

מיד אחרי הצלב הראשון, מריה החלה לעבוד על הצלבים הנוספים עבור אתרים אחרים של שנת היובל.

"אין הם רפליקציות. אין זה המקרה של יצירה של העתק של דבר מה שאני יודעת את הצורה שלו, של האלמנטים והצבעים.... המפגש עם הצלוב הינו תמיד ייחודי, תמיד חדש. זה כמו לפגוש אדם שאתה מכיר אולם בו זמנית אינך מכיר אותם באמת לעולם.  אין זה מספיק לפגוש את ישוע המשיח אתמול, זוהי נוכחות שיש לפגוש היום".

Marinella Bandini מרינלה בנדיני

גָלֶרֵיָה

חדשות קשורות

< חזרה לכל החדשות
בואו נישאר בקשר

הירשם לניוזלטר כדי להישאר מעודכן

Subscription Form HE

@custodiaterraesanctae

© 2024 Custodia Terrae Sanctae | CF: 02937380588 |
Privacy Policy
-
magnifiercrosschevron-downchevron-leftchevron-right