"עמוק בנשמתי, תמיד חשתי בצורך להקדיש את חיי לאל, להתפלל ולשרת יחד עם האחים הפרנציסקאנים במערת המולד, היכן שישוע המשיח נולד".
פגשנו את דאוד חזבון, כבן 92 שנה, בבית לחם, שממנה בא, בבזיליקה של המולד. הסיפור שלו, שזור האופן הדוק עם הסיפור של הפרנציסקאנים בבית לחם, והינו עדות של אמונה עמוקה ואהבה לכריזמה הפרנציסקאנית.
הוא היה פעיל בקהילה הקתולית של קתרינה הקדושה בבית לחם מאז שהיה ילד, מסייע בסעודת האדון וכנער מזבח. בשנת 1950, כבר היה בוגר. הוא הצטרף למסדר השלישי של פרנסיס הקדוש ומאז הקדיש את זמנו בשירות בבזיליקה של המולד. משך 11 שנה הוא היה איש התשמישים של הכנסייה הפרנציסקאנית ומאז שנת 2005 קיבל תפקיד לשמור על מערת המולד, כשמבטיח שהזכויות של הכנסייה הלטינית בהתאם לסטאטוס קוו יכובדו וכמו כן מסייע לעולי רגל.
החל מילדותו, דאוד היה קרוב מבחינה רוחנית לפרנציסקאנים. "כשהייתי צעיר מאד", הוא סיפר לנו, "רציתי להיכנס למנזר עם האחים הפרנציסקאנים, אולם אבי לא תמך בבחירה שלי. ברם, הקריאה נשארה תמיד בליבי ומסיבה זו החלטתי להקדיש את חיי כעמאי במסדר השלישי של פרנסיס הקדוש (כיום המסדר הפרנציסקאני החילוני)".
השירות שלו בכנסייה עוצב על ידי קרבתו לאחים. האח הממונה האחראי בזמנו הכיר באמונה של דאוד ובדבקות והעניק לו את התפקיד של איש התשמישים במערת המולד. "הייתי מזמין סעודות האדון עבור עולי רגל, הייתי עושה את כל ההכנות לאירועים ליטורגיים, כמעט כאילו הייתי אח פרנציסקאני", דאוד מסביר בענווה.
בנוסף לשירות ליטורגי, דאוד הינו חזן של המסדר השלישי ומוביל רגעים של פילה קהילתית, כולל את התהלוכה ואת החזרה על "תה דאום" שנערך בבזיליקה בבית לחם פעם בחודש. תפילה תמיד היתה מרכז חייו. "אני מתעורר בשעה שתיים בבוקר כדי לחזור על הטקס של הקריאה של המקראות ואחר כך אני הולך למערה כדי לעזור לאחים הפרנציסקאנים. תפילה ממלאת את רוחי ומעניקה לי שמחה. הרבה נשים מבקשים ממני להתפלל עבורם ואני לוקח את המחויבות הזו מאד ברצינות. תפילה הינה סימן של תקווה, ראיתי שזה תמיד הניב פרי טוב במו עיני."
דאוד גם חי את אהבתו לאמונה הנוצרית ולכריזמה הפרנציסקאנית בביתו. יחד עם אשתו, הוא גידל חמישה ילדים, אפשר להם להיות נוכחים בבתי ספר פרנציסקאניים והדריך אותם בתפילה יומית במשפחה. "תמיד ניסיתי לתת דוגמא טובה בבית, להתפלל את הקריאה של המקראות עימם וללמד אותם אהבה כמתנה של הגאולה שישוע המשיח מציע לנו."
כיום כל ילדיו גרים רחוק, היגרו לאחר סיום לימודיהם, אולם הדרך שבה דאוד גידל אותם ממשיכה להיות נקודת התייחסות איתנה שהינה חשובה בחייהם.
במהלך חייו, דאוד פגש וחי בצד הרבה אחים פרנציסקאנים. מהם הוא אומר, הוא למד לשים את אמונתו בהשגחה העליונה: "כשהתנסיתי בעוני בחיי, לא פחדתי, משום שבטחתי באל ממש כפי שהאחים הפרנציסקאנים לימדו אותי."
המסדר הפרנציסקאני השלישי, שעליו היה גם כן דאוד אחראי משך שנים רבות, יש לו תפקיד חשוב בקבילה המקומית. הוא מארגן התבודדות רוחנית, ביקורים אצל משפחות ורגעים של בישור. כל שנה, ביום החג של פרנסיס הקדוש, החברים מחדשים את הקדת חייהם, מראים את נאמנותם לאיש העני מאסיזי.
כיום, צמרות גילו, דאוד ממשיל בשירות שלו, מונע על ידי אותה התלהבות כבעבר ומודע לחשיבות של היעד הפרנציסקאני בארץ הקודש. בשירות עניו ושירות אדוק, דאוד חזבון שומר על הרוח הפרנציסקאנית, עדות ללא לאות של אמונה ושל תקווה.
לוציה בורגאטו
