"הינך יפה, מרים, והכתם של החטא הקדום אינו בך": אלו היו מילות הפתיחה של ההמנון "טוטה פולצרה", שהחל מהמאה הרביעית נתמך ונושא עדות לאמונה של הנוצרים בהתעברות ללא חטא של גבירתנו [מרים]. המנון זה תמיד הדהד בין קירות המנזרים הפרנציסקנים ותמיד היה בלב של האחים הפרנציסקנים, הרבה לפני ההכרזה של הדוגמה (1854) על מנת לכבד את ההתעברות ללא חטא של מרים הבתולה.
"בתקופות של אי הסכמות תיאולוגיות, האחים הפרנציסקנים לא שרו את השיר הזה בכנסייה על מנת למנוע סקנדלים ואי הסכמה. הם החליטו לשיר אותו במנזרים שלהם, לאחר ארוחת שבת, על מנת להראות את הדבקות שלהם במרים הבתולה. "אנו עדיין שומרים על המסורת הזו גם כיום", אומר האח הפרנציסקני דוידה פינאבונה, שהשנה מדריך את ההרהור של הטרידום בהכנה לטקסיות של ההתעברות ללא חטא, שמאורגן על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש בכנסייה של סאן סלבטורה שבירושלים.
"היה זה פרנסיס הקדוש בעצמו שבחר במרים הבתולה [של ההתעברו ללא חטא] כפטרונה וכמלכה של המסדר הפרנציסקני.", אומר האח דוידה. פרנסיס הקדוש מאסיזי (המאה ה-13), "אהב עם חיבה עזה את אם האלוהים, ישוע המשיח, מכיוון שהיא הפכה את האל של התהילה לאח שלנו ושבאמצעותה אנו זוכים לחסד. בה, לאחר ישוע המשיח, הוא שם את מבטחו העיקרי, הופך אותה לפטרונה ולפרקליטה ולאלה שהם שלה" (לג'נדה מג'ורה, 9)."היה זה פרנסיס הקדוש עצמו שבחר במרים הבתולה [של ההתעברות ללא חטא] כפטרונה וכמלכה של אלו שהראו דבקות רבה ותמכו בהתעברות ללא חטא כולל הקדוש הפרנציסקני אנטוני מפדואה, בונה-וונטורה מ-בנוריו, ג'ון דונס סקוטוס, ברנרדינו מ-סיינה וליאונרד מ-פורט מוריס. תודות לעבודתם הדוגמה של ההתעברות ללא חטא עבור הכנסייה כולה הוכרזה בשנת 1854."
כינויו היה "דר סובטילס" (ד"ר עדין) עקב החשיבה התיאולוגית החודרת שלו. האפיפיור יוחנן פאולוס השני, ביום של קבלת הסטאטוס של מבורך, הגדיר אותו כ"זמר של הפועל של ההתעברות ללא חטא וכמגן של ההתעברות הטהורה ללא חטא של מרים". ג'ון דונס סקוטוס, פרנציסקני סקוטי, חי במחצית השנייה של המאה ה-13, למד בפריס ולימד תיאולוגיה באנגליה, צרפת וגרמניה. הוא היה מגן נלהב של הפריבילגיה של ההתעברות הטהורה ללא חטא של מרים ותודות לו אנו חייבים את מה שמכונה "התיאוריה של הפדות המונעת או של ההימנעות", שלפיה גבירתנו [מרים] נפדתה על ידי ישוע, אולם עם פדות קודמת: לפני ומחוץ לזמן, לאור מעלותיה של בנה. זהו בדיוק הטיעון המאפשר להתגבר על המכשולים שהונחו על ידי בתי ספר אחרים לתיאולוגיה.
המזבח המוקדש להתעברות של מרים הבתולה, עם הרפרודוקציה של הציור "ההתעברות ללא חטא הפרנציסקנית" מאת האמן הספרדי ראול בארוזה, הותקן לאחרונה בכנסייה של סאן סלבטורה. הציור (שמן על בד, 196 על 324 ס"מ) נוצר בשימוש של מספר טכניקות (תערובת של צבע שמן, פיסול, יהלומים וחריטה של קישוטים עם זהב טהור) עבור החופה של הבתולה דל סול מ-סביליה, שנלקחת בכל תהלוכה ביום שבת הקדוש.
מסורת הפרנציסקנית, מרים הבתולה שהתעברה ללא חטא מתוארת כמחזיקה את ישוע הילד בזרועותיה, מצביע על כך שתודות למעלות של בנה מרים הינה טהורה: זה הוא שמסלק את החטא מהעולם עם ההתעברות ללא חטא שלו, הייסורים, המוות והתחייה. דבר זה מוצג היטב בסצנה שבה מרים מועכת את הנחש ומחזיקה חנית בידה, אולם זהו ישוע אשר מבצע זאת.
בארוזה אפשר ברפרודוקציה של העבודה עבור המזבח של סאן סלבטורה, מלווה זאת עם תיאור: "הקומפוזיציה מתמקדת במרים הבתולה עם התעברות ללא בחט הפרנציסקנית, לבושה באדום ובכחול, מחזיקה את הילד ישוע. שניהם אוחזים בחנית בצורת צלב אשר ננעצת לתוך גופו של הנחש. השם העברי של האל הינו בזהב, הכותרת (טטרדרכם), מעל מרים הבתולה. המסגרת הינה עשויה פיתוחים שנחרטו ועם חתיכות של יהלומים. הקומפוזיציה הינה על מנת שיתבוננו בה מלמטה למעלה: באופן זה הפרספקטיבות והנקודות הנעלמות בולטים".
בהרהור שהוא הכין עבור ה-טרידום של ההתעברות ללא חטא, האח דוידה רצה להראות שמרים הבתולה "כמו אישה חדשה, כאישה שלא נערצת פשוט משום שהיא התעברה ללא חטא, אלא משום שהיא מצפה שכך יהיה עתידנו". האח דוידה הדגיש כי "מה שמרים השיגה מהתעברות מהירה ללא חטא, הינה מורשת שאנו נקראים להשיג. ישוע עצמו, עם הברכות של טוהר הלב, ולאחר מכן שאול הקדוש, מספרים לנו שאנו נבחרנו "להיות קדושים ולהתעבר ללא חטא לפני האל בחסד".
"מרים הרהרה וחשבה אודות דבר ה' בליבה ופרנסיס [הקדוש] בחר באותה דרך והראה לאחים שלו שהדרך שעלינו ללכת אחריה הינה לחיות את חיינו כמיעוט באופן מלא", מדגיש האח דוידה. "מרים הינה גם כן מורה של אנושיות ומלמדת אותנו כיצד לחיות את הקריאה שלנו, לא רק כאחים פרנציסקנים, אלא גם כנוצרים, אשר הקריאה שלהם הינה להיות קדושים. אנו נמצא את ההגשמה של הקיום שלנו בקריאה להיות כמי שהתעבר ללא חטא."
Marinella Bandini מרינלה בנדיני
