בירושלים, השבוע הקדוש הלך באירוע של הטקסיות של שבעת היגונות של מרים הבתולה המבורכת, שנערך ביום שישי בשבוע החמישי של תקופת צום הארבעים.
בבוקר של יום שישי ה-11 באפריל, סגן הקוסטוד, האח איבראהים פאלטאס, ערך את סעודת האדון הטקסית בהר הגולגולתא, בבזיליקה של כנסיית הקבר, במזבח של גבירתנו של היגון, המפריד בין הקפלה הלטינית, היכן שישוע מוסמר לצלב מונצח, ומהקפלה היוונית האורתודוכסית, היכן שהצלב הורם.
כאן בנישה קטנה, ישנו פסל של מרים עשוי מעץ, מתנה לכנסיית הקבר מאת מרים הצדיקה, מלכת פורטוגל. הפסל מתאר את מרים הבתולה כשבחזה שלה עוברת חרב, לפי הנבואה של שמעון הזקן (ספר הבשורה לפי לוקאס ב, 34-35).
בדרשה שלו, האח איבראהים דיבר על האנושות של ימינו שבליבה עוברת חרב: "היום העולם כולו הינו הגולגולתא שמלאה בצלבים (...): עזה, הגדה המערבית, סוריה, לבנון, אוקראינה וכל המקומות שבהם ישנה מלחמה, כולל בתוכנו."
"בדיוק בזמן שבו נראה שהכל מת", הוא הדגיש, "כשבגולגולתא הכל הופך לכהה, ישוע מדבר על חיין. הוא אומר "אמא" הוא הוא אומר "בן": הוא מזמין את הגבר ואת האישה לקשור את הקשר של החיים שוב מן התתחלה (....) האל אוהב את מה שטוב וחזק בנו: האהבה של האם לבנה, על מנת לבנות מחדש דרך שהינה מעבר לצלבים רבים".
בתחילת האירוע, השיר של "סטאבאט מאטר" הושר בפי הנוכחים ליגון של מרים שעמדה לרגלי הצלב. ההלל של הטקסיות והשירה של המיסה התשיעית "קום לובילו" העניקה לאירוע "נגיעה של אושר", מחדירה את הרז של היגון לתוך הפרספקטיבה של חג הפסחא.
"היום, ממקום זה, אנו מוזמנים להתבונן בהר הגולאולתא, הסימבול של הישועה", החל לומר האח איבראהים. "אנו קראים להיות כלי של הישועה, מי שמגיבים לאהבה הנצחית של האל."
הדבקות לגבירתנו של היגון הינה דבקות עתיק יומין, המתוארכת למאה ה-11. בעבר, היו שני תאריכים ליטורגיים שהיו קשורים לגבירתנו של היגון: הראשון ביום שישי לפני יום ראשון של הלולבים והשני ביום ראשון השלישי בחודש ספטמבר.
בירושלים, שני ימים אלו עדיין נחוגים בבזיליקה של כנסיית הקבר והראשון במהלך תקופת צום הארבעים עדיין הינו טקסי.
"זהו דבר מה ייחודי, כשהליטורגיה שמרה רק את הזיכרון האופציונאלי של "מרים הבתולה המבורכת של היגון" ב-15 בספטמבר, יום לאחר יום החג של העלאת הצלב.
האח איבראהים סיים את הדרשה שלו כשהוא מזמין אותנו להתבונן במרים: "כאשר ישוע פונה את השליחים, הוא אומר, "ראה, זוהי אימך!". פנייה זו הינה גם כן מסר לכל אחד מאיתנו: "תתבוננו במרים". זהו הציווי האחרון שישוע מותיר לנו: "אם אתה רוצה להיות השליח שלי, תלמד ממרים, תתבונן כיצד היא מתבוננת, מה היא אומרת ומה אינה אומרת; תן לה להיות המדריכה שלך".
מרינלה בנדיני Marinella Bandini
