מסע העלייה לרגל בתקופת צום הארבעים של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש ל-בית עניה היה לו את הניחוח של התחייה ושל החיים.
בתאריך ה-3 באפריל, במחצית הדרך של תקופת צום הארבעים, האחים הפרנציסקאנים עצרו בכפר של החברים של ישוע – מרתה, לזרוס ומרים - במסע לרגל הרביעי שלהם.
משך שלוש הפעמים – בסעודת האדון בשחר, בסעודת האדון המרכזית ובתהלוכה אל הקבר של לזרוס - הטקסט מספר הבשורה אודות תחייתו של חברו של ישוע הושמע. אין זה הכל: מרתה ומרים, האחיות של לזרוס, גם נפתחו לחים מחדש במפגש עם ישוע.
"ישוע האדון, בנוכחותו, יכול להשיב את החיים, אפילו בזמנים הכי קשים של קיומנו", אמר המטיף של השנה, האח הפרנציסקאני אוליסה זרזה, הפורמטור בסמינר התיאולוגי הבינלאומי של ירושלים ומרצה בתחום של אבות הכנסייה במכון התיאולוגי של ירושלים.
בית עניה נמצא מאחורי הר הזיתים, בדר המובילה למטה מירושלים לעבר מדבר יהודה ויריחו. השם המקראי שונה בתקופה הביזנטית "הכפר של לזרוס" כיום והשמו הערבי – אל-עזריה.
במרכז הכפר, כנסייה של הפרנציסקאנים מזכיר את הבית של מרתא ומרים ואת הנס של התחייה של לזרוס, ונבנה על שרידים קודמים של כנסיות קודמות. הכנסייה תוכננה על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי והוקדשה באפריל 1954.
לפי המסורת, סעודת האדון הראשונה נערכה בשעה שש וחצי בבוקר ב"קבל של לזרוס". סעודת האדון = הוצעה בעבור מי שנמצא במצבים כואבים, בייחוד עבור האח הפרנציסקאני איימן בכטיש - נערכה על ידי האח הפרנציסקאני אלברטו ג' פארי, המזכיר של הקוסטודיה של ארץ הקודש וסייע לו דון תומאס קוזראק.
בשעה שבע וחצי בבוקר, במקום הקדוש. נערכה סעודת האדון המרכזית על ידי האח הפרנציסקאני פיירמרקו לוציאנו, הסגן של האחווה של סאן סלבטורה. כהני הדת המסייעים היו האח הפרנציסקאני אלעזר וורונסקי, האח הממונה האחראי של המנזר של בית עניה והאח הפרנציסקאני מיכאל שרקואה, שמטפל במקום קדוש זה.
לאחר סעודת האדון, האחים הפרנציסקאנים והמאמינים שנכחו הגיעו אל הקבר של לזרוס בתהלוכה. לפני הכניסה, הטקסט מספר הבשורה הקשור לרגע של החזרתו לחיים הוקרא (ספר הבשורה לפי יוחנן י"א, 1-45).
בדרשה שלו, האח אוליסה התמקד על הנושא של התחייה, בהקשר של חג הפסחא. הנושא היה אחד מאלו שנידונו בועידת ניקיאה, בשנת 325, שהיה קשור למטלה של קביעה של קריטריון משותף בחישוב של חג הפסחא. התאריך של האירוע, מתחילת הנצרות היה שונה, תלוי בלוח השנה, השפעות תרבותיות או לקשר עם המסורת היהודית.
האירוע של התחייה של לזרוס מאירה את המשמעות של נושא זה, שאינו מתייחס רק לפרקטיקה. "האדון, בנוכחותו, יכול להחזיר את החיים מחדש, אפילו בזמנים הכי קשים בקיומנו. ישוע מגיע מאוחר מדי, בהקשר של דיבור אנושי, אולם באיחור זה הוא פוגש את מרתה כשהיא מתקדמת באמונתה. עם הגעתו וקריאתו, הוא מקים לתחייה את מרים ממצבה של העדר תקווה וצער עמוק, בשעה שהוא מחזיר ללזרוס את חייו."
"לחגוג את חג המולד זה לחגוג את התחייה ואת החיים; זה לחגוג את ישוע, את בן האל. משום כך זה היה חשוב עבור אבות הכנסייה לבטא את האחדות של הכנסייה הינה החגיגות של חג הפסחא. בתאריך אחד. אין זו רק פרקטיקה ליטורגית או מסורת של אי הנצחה: זהו למעשה להתייחס לחגיגה אודות המשיח, חג הפסחא שלנו, ככנסייה אחת."
מסע העלייה לרגל המשיך בביקור מסורתי למקומות הקדושים של העלייה השמיימה ושל "פאטר נוסטר" [אבינו שבשמיים] (או אלאונה מהשם של מקום עבודת האל הביזנטי שעליו נבנה) בהר הזיתים.
המסלול אותו עשו האחים הפרנציסקאנים ברגל– שאורכו יותר מקילומטר – עד סוף המאה הקודמת, עבר דרך בית פגי. לאחר הקמת חומת ההפרדה, הגישה למקום הקדוש של בית עניה הינו מחוץ לאזור ירושלים, ואי לכך האחים הפרנציסקאנים מגיעים באוטובוס וברכב, על מנת לצמצם את המרחק עד כמה שניתן.
הטקסט מספר הבשורה התייחס למקומות הקדושים הוקרא הן במקום של העלייה השמיימה והן זה המזכיר את הייסוד של תפילת האדון [אבינו שבשמיים].
מרינלה בנדיני Marinella Bandini
