בראשון בינואר בשנת 1300, בבזיליקה בוותיקן חוגג דרש דרשה ב"שנת המאה", שנת היובל, כאירוע של פיוס ומחילה. השמועה פשטה שכל רומי שמבקר בקבר של פטרוס הקדוש באותו יום ישיג כתב מחילה מלא על חטאיו, וכך גם בימים הבאים לאחר מכן, כתבי מחילה למשך מאה שנים. בתוך שנייה, קהל עצו התקבץ לפני פטרוס הקדוש והשמועה נפוצה ששנה קדושה זו תאפשר לקבל כתב מחילה ורומא תעניק מחילה עצומה. תחת לחץ האירועים וקהל גדל והולך שהגיע לקבר של השליח, הרעיון של שנת היובל הגיע אל האפיפיור בוניפס השמיני. לאחר ששאל את הקרדינלים שהתקבצו ונשאלו לדעתם, ב-22 בפברואר 1300 הוא פרסם את הצו האפיפיורי "אנטיקורום האבאט" שבה ציין את השנה הקדושה. נראה ברור שהטקסט של שנת היובל הראשונה לא הגיע ממסורת מקראית, אפילו שהיו התייחסויות לכך אלא מדרישה פופולרית מהתקופה המאוחרת של ימי הביניים.
