בפרק 25 של ספר  ויקרא, נכתב כי כל שבע שבועות של השנים, בשנה ה-15, "הקרן תכריז" ויש להכריז על "שבתון" שיימשך משך 12 חודשים. זהו זמן שבו האדמה נחה, מחילת חובות וחופש לעבדים. הקרן שבה שנה מיוחדת זו נעשתה ממנה הינה של איל, שבעברית משמעו "יובל", שממנה הגיעה מילה "יובל". נושפים בקרן של האיל על מנת להזכיר את האמונה של אברהם בהר המוריה, כשהסכים להקריב את בנו יצחק לאלוהים. באותו רגע, הופעתו של האיל עם קרניו שנתפסו בשיח היו הסימן שהציות שלו התקבל.

האופי הרחמני של תקופה זו, שבה הצדק מוכרז כנגד כל צורה של ניצול של הפרי של האדמה ומעל לכל בהיבט של אדם לאדם, עולה מהטקסט המקראי. שנת היובל הינה אפפשרות להתחלה חדשה: היא שוברת  את המעגל האכזרי  של אי הצדק ומשחררת מהטעויות.